בענווה ובשמחה

דוגמת מעשה המשכן וכליו שיסודו ברוח ההתנדבות הגדולה שאפפה את כלל ישראל ואת נשיאיו, שהביאו ועשו הכל בלב שלם, אף דוד מעורר כאן את גדולי העם וראשיו ומבקש מהם להתנדב למעשה הבנין, לאחר שנדב הוא עצמו באותו מעמד "סגולה" כלומר: אוצר מיוחד שהיה שמור עמו (ג-ה), בנוסף על האוצרות הרבים שהכינם "בעניו" (כ"ב, יד-טז). ואכן התנדבו כל גדולי העם באותו מעמד "בלב שלם" וב"שמחה גדולה" לבנין הבית.

באותו מעמד גם מושחים את שלמה למלך (כב), אמנם ההלכה היא שאין מושחים מלך בן מלך, אך הוצרכו כאן למשוח את שלמה כדי לסלק את המחלוקת של אדניה וסיעתו. והוצרכו לערוך המלכה שניה מאחר שהיתה המלכתו הראשונה במעמד מצומצם (כ"ג, א).

המושח היה צדוק וכך משמע גם בספר מלכים, אבל בדברי הימים נאמר שבאותו מעמד משחו גם את צדוק לכהן, כלומר: לכהן גדול. על ידי זה נעשה צדוק לאב לבית צדוק, שבניו שמשו שכהונה גדולה מאות בשנים.

כל המעמד הגדול הזה היה בשמחה גדולה: שמחה גדולה בשעת ההתנדבות הגדולה, שמחה גדולה על המלכת שלשמה למלך, ויותר מכולם שמח דוד עצמו (ט). ושוב נסמכה כאן שמחת המקדש לשמחת מלכות בית דוד. 

כל דברי דוד בפרשה זו רצופים דברי הגות ועיון על היחסים הראויים שבין ישראל לבין ה' אלקיו. ועל כולה רוחן של ברית אבות וברית סיני מרחפת.

בברכתו (י-יט) נסח דוד בלשונות עזים את מעמדו של האדם בעולם הזה ואת היחס המתבקש ממעמד זה כלפי אלקים. מעמדו של האדם משול למעמדו של גר תושב, החוסה בצל אדוני הארץ, בלא שתהיה לו זכות לרכוש קרקע לאחוזת עולם. ודימה את חיי האדם לצל: "כצל ימינו על הארץ ואין מקוה" (טו). הכל בידי ה', ולפיכך כל הגדולה שיש לו לאדם - מידי ה' היא. אין אדם נותן משלו כלום, אלא הכל משל ה': "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (יד); "מידך הוא ולך הכל" (טז). ויש לעבוד את ה' ביושר לבב (יז). נמצא, שהמידה ההולמת ביותר את האדם היא הענווה, שיסודה ב"לבב שלם" וב"יושר לבב". ועוד, כדי שיתמיד אדם בעשית הטוב הריהו זקוק לעזרת שמים, ולפיכך דוד חותם את ברכתו בתפילה: "ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך.. לעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי" (יט).

נמצא, שכל צוואות דוד שהובאו בספרנו, עיקרן חיזוק הקשר שבין העם למלכו, ובינם לבין ה', מלכו של עולם.

ועוד מן הראוי להעיר שידע דוד, וידע שלמה בנו, שהשמים ושמי השמים אין בהם כדי לכלכל את כבוד ה', קל וחומר בית שיבנה לו האדם. לפיכך נקט דוד בכמה לשונות הבאים להרחיק הגשמה כלשהי. הבית לא נועד למנוחת ה' אלא למנוחת ארון הברית בלבד.

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א , עמ' תצה-תצו