בפרק מ"ו מתחיל ירמיהו סדרה של נבואות לגויים. העם הראשון שזוכה לנבואה הוא מצרים. ירמיהו מתייחס לאירוע היסטורי, טראומתי לאזור כולו, והוא נושא את דברי נבואתו על רקע אירוע זה.
"לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעה נְכו מֶלֶךְ מִצְרַיִם
אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ
אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל
בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהויָקִים בֶּן יאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (ב)
העיר כרכמיש נמצאת על שפת חלקו העליון של נהר פרת, עיראק של היום. העיר יושבת על פרשת דרכים, בן נינוה בירת אשור, חרן, וצפון סוריה. מיקומה הזמין כובשים לעשות מאמץ לכבשה. ואמנם, תחילה הייתה כרכמיש בשליטה מצרית, עברה לשליטה חתית, ואז נפלה בידי אשור. כאשר כבשו הבבלים את חרן בשנת 609 לפני הספירה הנוצרית, נוצרה קואליציה בין האשורים והמצרים, נגד בבל. מתקופה זו נשאר כוח מצרי בכרכמיש ובסביבתה, וממקום זה שלטו בסוריה והתקיפו את הבבלים. בשנת 606 הצליחו המצרים להניס את הבבלים, ושנה אחר כך, בשנת 605 לפני הספירה הנוצרית ערך יורש העצר נבוכדנצר את צבאו, חצה את הפרת, הכה את הצבא המצרי שישב בכרכמיש, והניסו.
ניזכר עכשיו בנעשה בארץ באותם ימים. לפני שלוש שנים ערך פרעה נכה מסע מלחמה בארץ. יאשיהו שמלך אז ניסה למנוע ממנו לעבור בה. בקרב מגידו נפגע יאשיהו ומת. פרעה המשיך בדרכו לחרן. לאחר שסיים את הקרב חזר לארץ, הסיר מכיסאו את יהואחז בנו - לאחר שלושה חודשי מלוכה - והמליך את יהויקים. אחת עשרה שנים מלך יהויקים (מלכים ב כ"ג, לו), בשנה הרביעית למלכותו התרחש קרב כרכמיש, ונוצחו המצרים על ידי הבבלים. שנה אחר כך, בשנה החמישית ליהויקים, כבש נבוכדנצר את ארץ ישראל ויהויקם היה לו עבד 3 שנים. אחרי 3 שנים מרד בנבוכדנצר, שלוש שנים עמד במרדו, עד שעלה נבוכדנצר וכבש את ירושלים, והמלך יהויקים נקבר "קבורת חמור... סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים" (ירמיה כ"ב, יט).
ירמיהו נושא את דבריו בנקודה בה נפלה מצרים, ובבל תפסה את מקומה כאימפריה עולמית. החילופין לא היה מאורע משמח כל עיקר. מצרים הרגה את יאשיהו, המלך האהוב, והטילה מסים כבדים על הארץ. ונבוכדנצר, שמילא את מקום פרעה נכה - אנו יודעים מה עשה לארץ הזאת.
וירמיהו עומד בצומת הדרכים הזה של ההיסטוריה, ונושא דברי לעג למצרים. ושתים סיבות לו לירמיהו: להראות כי מצרים משלמת על רעותיה, וכדי להחליש את האוריינטציה המצרית, בחינת: אויב אויבי - אוהבי. מצרים היא אויב בבל, ובכל זאת אל לעם לתלות בה תקווה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת