לאחר שהרעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. בפרקנו מובא המענה השני של אליהוא.
פתיחה (א-ד)
אליהוא קורא לחכמים להאזין לו: "וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר. שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי. כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל. מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה טּוֹב" (א-ד).
טענות איוב וביטולן (ה-ט)
אליהוא מצטט את טענות איוב לפיהן ה' מעוות את דינו: "כִּי אָמַר אִיּוֹב צָדַקְתִּי וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי. עַל מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי פָשַׁע" (ה-ו) ומיד סותר את טענותיו. אליהוא מאשים את איוב שבדבריו הוא דומה לאיש רשע: "מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם. וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם אַנְשֵׁי רֶשַׁע" (ז-ח).
ה' הוא בורא העולם ולכן לא מעוות דין (י-טו)
מכאן אליהוא מביא שתי הוכחות כיצד הטענה של איוב שה' מעוות דין - היא מוטעת: "כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. אַף אׇמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (יא-יב). ההוכחה הראשונה היא שה' ברא את העולם ולכן לא ניתן להאשים אותו כמעוות דין: "מִי פָקַד עָלָיו אָרְצָה וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ. אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף. יִגְוַע כׇּל בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב" (יג-טו).
ה' רואה את בני האדם ולכן לא מעוות דין (טז-לג)
ההוכחה השנייה של אליהוא היא שה' הוא היחיד שיכול לראות את בני האדם בלי משוא פנים: "אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל כִּי מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם. רֶגַע יָמֻתוּ וַחֲצוֹת לָיְלָה יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד. כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ וְכׇל צְעָדָיו יִרְאֶה… כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד לַהֲלֹךְ אֶל אֵל בַּמִּשְׁפָּט" (יט-כג). ה' נותן גמול מתאים למעשי האדם - הרשעים נענשים והצדיקים נושעים: "יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם. לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ… אֲשֶׁר עַל כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְכׇל דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ. לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע" (כד-כח).
חתימה (לד-לז)
אליהוא חותם את דבריו ושוב פונה לחכמים: "אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי. אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל. אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח עַל תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי אָוֶן. כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל" (לד-לז).
כתיבה: נתנאל שפיגל