הכתוב משווה באופן בולט בין סיפור מות רחל ובין סיפור מות אשת פנחס. השוואה זו נובעת מהמשותף לשני הסיפורים: הן רחל והן אשת פנחס האמינו בסמלים חיצוניים ובכוחם העצמי (התרפים והארון), על פני האמונה בפנייה ישירה לה' ובצורך בחיים רוחניים ומוסריים מתוקנים. במקרה של אשת פנחס, אמונתה היא שיקוף של המציאות הרוחנית הבעייתית בבית עלי ובעם כולו באותה תקופה. 

 

10 עמודים
מגדים , 9-18, גליון כח