דמותו של דניאל איש חמודות

האיש דניאל, שקורותיו וחזיונותיו כתובים בספר דניאל, ידוע בכינויו: "דניאל איש חמודות". כינוי זה שמע דניאל בחזונו מפי המלאך שנשלח אליו לגלות לו את העתידות הנסתרות ככתוב: "ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה" (דניאל ט' כג). ובמקום אחר נאמר לדניאל מפי המלאך: "דניאל איש חמודות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך כי עתה שלחתי אליך" (דניאל י' יא). מכאן ש"איש חמודות" פירושו: האיש החביב והאהוב בשמים, שמחמת חיבתו הוא נמצא ראוי לגלות לו רזי העתידות שנגזרו מלפני ההשגחה העליונה. מסתבר שבכינוי "איש חמודות" יש גם רמז לכך, שהיה דניאל יפה תאר ונחמד למראה ומוצא חן בעיני כל רואיו. כמו שנאמר בראשית הספר, שדניאל הוא מן "הילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה" (דניאל א' ד). והעניין מיוסד על תפיסה, שמי שזוכה להיות אהוב ונחמד בעולמות העליונים, הוא גם אהוב ונחמד לבריות שעל פני האדמה. דבר זה בולט בכל אישיותו של דניאל, שמתוארת לנו בשתי פנים, הנראות כמנוגדות זו לזו, אך באמת מצטרפות יחד לשלמות אחת. מצד אחד – דניאל הוא איש המסתורין המבלה ימיו בצום ובתפילה ובאבל על חורבן ירושלים, והוא זוכה לגילוי מלאכי מעלה המוסרים לו את ה"רשום בכתב אמת" (דניאל ו' כא), על המאורעות העתידים לבוא באחרית הימים. אך מצד שני, דניאל הוא איש המעשה המעורה בחיי יום יום והנוטל חלק פעיל בענייני המלכות. הוא שר וגדול בחצרות המלכים הנוכרים, משמש כיועץ למלך ומתבלט בחכמתו וביושרו על כל החכמים הנוכרים שבחצר המלך, ונאבק עמם על זכותו לשמור על חוקי דתו, אף כשהם מנוגדים לחוקי המלך הנוכרי. במאבק זה דניאל עומד בנאמנותו לאלוהיו עד הסוף, עד כדי מסירת נפשו למות במיתות משונות ואכזריות על קידוש השם. אולם בסופו של דבר, דניאל ניצל בדרך פלאית, והוא יוצא מנצח את אויביו המקנאים בו וחוזר לגדולתו בשירות המלך. דניאל הוא, איפוא, הדמות של היהודי הנאמן לדתו, אשר מחמת הגלות אירע לו לשמש בחצר מלך נוכרי. יהודי כזה ממלא את חובותיו למלך בנאמנות ובמסירות ומתוך רצון להיטיב למלך הנוכרי ככל אשר יוכל. אולם אין היהודי שוכח את אלוהיו ואת עמו, אפילו בעת שהוא עולה למעלה הרמה ביותר בחצר המלך. גם בעת שהמלך עורך משתה תענוגות, עומד לפניו השר היהודי כשהוא שרוי בתענית על חורבן ירושלים, ומתחת לבגדי השרד לובש הוא שק על בשרו. בעקבות התנהגות זו הוא זוכה לגילוי רזים של מעלה. וגילויים אלה גם הם שתי פנים להם. מצד אחד הם באים כתשובה על תפילותיו על החורבן, להודיע לו שאכן נקבע מועד לגאולת ישראל. אך מצד שני הגילויים המסתוריים, שזכה להם דניאל, מסייעים לו לפתור את חלומותיו של המלך הנכרי, חלומות שהחכמים והקוסמים הנוכרים לא יכלו לפתור אותם. וכך מסייעים המסתורין לדניאל בהצלחתו בחצר המלך.

דניאל זכה לאריכות ימים מופלגת, בימי יהויקים מלך יהודה היה נער והחזון האחרון שלו נגלה אליו "בשנת שלוש לכורש מלך פרס" (דניאל י"א ט). ואף זה מאופיו של איש המסתורין, שיחיה ימים רבים יתר על בני תמותה רגילים.

בסיפורים על דניאל לפני נבוכדנאצר יש דמיון רב לסיפורים על יוסף לפני פרעה מלך מצרים. כמו יוסף, כן דניאל, פותר למלך חלומות, שהחכמים הנוכרים לא יכלו לפתור אותם. וחלומות אלה מגלים למלך את אשר עתיד לבוא על ממלכתו. דמיון זה מלמדנו, שהיהודים אשר גלו לבבל דימו את מצבם למצב אבותיהם אשר ירדו לפנים למצרים. והתיאורים שבתורה, על מה שאירע ליורדי מצרים היו להם כסמל למה שמתרחש בימיהם לעיניהם, בחינת "מעשה אבות סימן לבנים". וכמו שבמצרים זכו בחירי האומה להצלחה בחצרות המלכים המשעבדים, בזכות דבקותם באלוהיהם, כן גם בגלות בבל זוכה היהודי הנאמן לדתו לרווחה גם בארץ שעבודו, והוא עולה לגדולה, אפילו בחצרו של אותו המלך הרשע שהגלה את ישראל והחריב את המקדש. התנהגותו של דניאל בחצר המלך, שגם בשירותו את המלך אינו שוכח את ירושלים, היא כעין התנהגותו של נחמיה בחצר מלך פרס, שהיה שר המשקים למלך, ועם זה צם ומתפלל לבניין ירושלים. בגלל זה זכה שהמלך ישלחהו לבנות את ירושלים (נחמיה פרק א).