הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא

את נבואתו האחרונה, מסיים מלאכי, אחרון הנביאים, בדברים על אליהו הנביא העתיד לשים קץ לריב במשפחה ולמתיחות בין הדורות:
"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם." (מלאכי ג', כג-כד).
 
אליהו יבוא לפני בוא יום ה'. יום ה', הוא כינוי קבוע לאחרית הימים אצל נביאים לפני מלאכי: ישעיהו, יואל, עמוס, עובדיה, צפניה ויחזקאל. יום ה' הוא תקופת שלטונו העתידה של ה'. ה' יתגבר על כל שונאיו, יעשה שפטים בגויים לנקום את נקמת עמו. גם רשעי ישראל יפגעו ביום ה'. זכריה מדבר על יום בא לה', שאינו מכוון לא נגד ישראל ולא נגד העמים, אלא על מהפכה כללית של סדרי הטבע, שתיפתח בפורענות ותסתיים בברכה. אצל מלאכי יום ה' הוא יום המשפט, בו יבואו הרשעים על עונשם ויראי ה' יראו בטוב ויזכו לראות את נקמתם ברשעים. שלא כנביאים הקודמים, אין מלאכי מדבר על גמול לאוייבי ישראל, ולא על מהפכה ביקום. אין כאן גאולה מדינית, ולא בשורה על קץ האלילות והתפשטות אמונת ה' בכל הגויים. שני חידושים מחדש מלאכי בנבואת יום ה' שלו. הוא מנבא על מלאך ברית אשר תפקידיו הם תיקון הפולחן ומשפט צדק, מעשים שיפנו את הדרך לפני ה' לכשישוב להיכלו:
"הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות". (מלאכי ג', א).
 
חידושו השני של מלאכי הם דבריו על שליחותו של אליה הנביא לתקן את הדור ולהשכין שלום בין אבות לבנים.
במסכת עדויות פרק ח' משנה ז' מצינו: "אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע....רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת, וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" וגומר, "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג', כג).
 
כל התנאים שבמשנה מבססים את דבריהם על הפסוק ממלאכי. לדעת רבי יהושע ורבי יהודה בא הכתוב לומר, שעתיד אליהו להודיע ברוח הקדש, של מי הבנים. אין אליהו בא לברר את ההלכות לגופן, שכן דברים אלו נתונים לסמכותם של חכמים. אליהו יתקן עיוותים שנעשו בכח הזרוע ולא מכחם של מוסדות החכמים המוסמכים. לדעת רבי שמעון, אבות הם חכמים ובנים הם תלמידיהם. ולא תיפול מחלוקת ביניהם. לדעת חכמים הפסוק כפשוטו הוא, שיעשה שלום בעולם, לא תהיה שנאה בין הבריות, ויתאחדו לבבות אבות ובנים לשוב אל ה' ולקיים תורתו.

מדוע יהיה זה דווקא אליהו אשר ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם? מקריאת הסיפורים על אליהו הנביא במלכים א' ובמלכים ב' עולה כי אחת מתכונות האופי הבולטות של אליה הייתה הקנאות. אליהו מצהיר על עצמו: "קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות". (מלכים א י"ט, י ; יד).
 
במכילתא נאמר על אליהו: "אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן. שנאמר: 'קנא קנאתי לה'.' ומה נאמר לו? ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, שאי אפשי בנבואתך."
 
אחד מתפקידיו של נביא הוא לבקש רחמים על עמו. כאשר ביקש הקב"ה להשמיד את עמו התפלל משה על העם והסיר את רוע הגזרה. כך נהגו גם ירמיה, ישעיה ונביאים אחרים. אליה לא נהג כך. הוא אומר למלאך ה': "קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו, ואת נביאיך הרגו בחרב, ואותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה." (מלכים א י"ט, י ; יד).
 
לפי שלא מלא את כל תפקידיו כנביא, לא מת אליהו אלא עלה בסערה השמיימה. כך מסופר במלכים ב' ב' על פרידתו של אליהו מאלישע תלמידו:
"ויהי המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם, ויעל אליהו בסערה השמים. ואלישע רואה והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד,
ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים." (מלכים ב ב', יא-יב). מפסוק זה למדו בבבלי מועד קטן כ"ו ע"א שקריעה שקורע אדם על רבו שלימדו תורה אינה מתאחה לעולם. על כך אמר ריש לקיש לרבי יוחנן: אליהו חי הוא! ומשיב לו רבי יוחנן: כיוון שכתוב "ולא ראהו עוד", לגביו הוא נחשב כמת.

אליהו לא מת. בכל ברית מילה אנו מניחים את הרך הנימול על כיסא של אליהו הנביא ואומרים: אליהו מלאך הברית, הנה שלך לפניך... אליה אמר "כי עזבו בריתך בני ישראל", ואנו מראים לו כי לא נטשנו את הברית. לפני בא יום ה' ישוב אליהו ויסיים את שליחותו כנביא: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם."