כאשר נאמר לאברהם ללכת ולעזוב את ארצו מולדתו ובית אביו, הוא מצווה להתנתק מן המשפחתיות והסביבה האלילית, ולהעמיד תשתית אחרת - 'מרחב סטרילי' בו ניתן יהיה לבסס הכרה באל אחד ולהשרישה בעולם. ציווי זה והברכה שבאה אתו מביאים את אברהם למעמד של אב-רם, הצופה למרחוק ממקום גבוה ומכיל, ומונע ממערכת שיקולים רחבה יותר. מעמדו זה בא לידי ביטוי בעזיבתו של לוט, המתקשה לעמוד בדרישות הגבוהות.