מבוא לדברי הימים

החלק הראשון בספר דברי-הימים כולל רשימות יוחסין מרובות של שבטים ומשפחות בתולדות בני ישראל, והוא מלא וגדוש בהפתעות עוצרות נשימה, שלא שמענו עליהן דבר עד כאן. ראשית, הוא מסכם את ספר בראשית בלי הסיפורים, באמצעות קיצור "ספר תולדֹת אדם" (בראשית פרק ה'), ורשימות התולדות האחרות בבראשית. שום אדם בשום תקופה לא יסכם כך את ספר בראשית.

ספרי היוחסין מגיעים עד כמה דורות אחרי זרובבל (בן פדיה) בן שאלתיאל (דברי-הימים-א ג', יז-כד) מבית דוד, שבנה מחדש את בית המקדש (השני), ולכן ברור, שהוא נכתב בימי הבית השני, והוא באמת אחד הספרים החותמים את תקופת התנ"ך (יחד עם עזרא ונחמיה).

בתקופה בה נכתב הספר נעלם בית דוד מהנהגת יהודה וירושלים, כי אחרי זרובבל לא היו עוד מנהיגים מבית דוד, והשאלה הגדולה היא: מדוע? האם הממלכה הפרסית חששה מבית דוד, ומניסיונות לחזור לממלכה עצמאית (כפי שנראה מכתבי השטנה בספר עזרא, פרקים ד' וה')?

אנחנו יודעים מעט מאד מעבר למתואר ברמזים בספרי עזרא ונחמיה, אבל עצם הכתיבה של דברי-הימים מלמדת משהו חשוב מאד: הכותב נלחם על הזיכרון של בית דוד, ועל ברית ה' עם דוד למלכות עולם בירושלים, לבל יישכחו –

לכן, רשימות היוחסין מתנקזות לבסוף למשפחת שאול (סוף פרק ח', וסוף פרק ט'), למות שאול ובניו בגלבוע (פרק י'), ולהמלכת דוד על ידי כל שבטי ישראל (פרקים י"א וי"ב) – רק מנקודה זו ואילך מתחילות ההקבלות לספרי שמואל-מלכים, וההקבלות הן סלקטיביות –

פרקי הכישלונות והביקורת על דוד מפרשת בת-שבע ואוריה, אמנון ותמר, מרד אבשלום ואדוניהו (שמואל-ב י"א עד כ'; מלכים-א א'-ב'), אינם נזכרים כלל, ומנבואות נתן מופיעה רק הנבואה הראשונה עם הבטחת ה' לדוד למלכות עולם, ולבניית הבית לה' על ידי בנו, שיֵשֵב על כסאו. בהמשך הספר, לא נמנע הכותב מלהזכיר חטאים וכישלונות של מלכים רבים מבית דוד, גם אם עשו הישר בעיני ה' (כמו אסא, יהושפט, עוזיהו), אבל הס מלהזכיר פגם כלשהו בדוד אבי השושלת – כשדוד וביתו שלטו בירושלים בימי בית ראשון, אפשר היה לכתוב בתנ"ך גם פרקי ביקורת קשים, אבל כשבית דוד נעלם, אי אפשר עוד לחזור על פרקים אלו.

המאבק המרכזי של ספר דברי-הימים להציב את הבטחת ה' לדוד וביתו כעמוד מרכזי בזיכרון ובתודעה של היהודים לדורות, הצליח בצורה מדהימה, כפי שמעידה התפילה היהודית על 'צמח דוד'!     

הפתעות מרעישות נוספות נחשפות בהבזקי מידע שבצד רשימות היחס, כמו בני מנשה, ואפרים עצמו המתוארים כמי שחיו בארץ האבות, ולא במצרים – האם נחשבו בני יוסף (או חלק מהם) כנסיכים מצריים בגלל אמם, ויכלו לצאת ממצרים הרבה לפני השעבוד? האם גלעד בן מנשה כבר חי בגלעד לפני יציאת מצרים?

באופן כללי יותר, דברי-הימים מעגן את הסיפור כולו באדם הראשון, ומצניע את יציאת מצרים כאירוע מכונן, בדיוק להפך ממה שכתוב בתורה. הגלות והגאולה אינם עיקר כאן, אלא הרצף של רשימות היחס מאדם הראשון עד בית דוד, בניית ירושלים והבית (הראשון) לה', עד השיבה לירושלים (אחרי החורבן המתואר בקיצור), על פי הצהרת כורש.