מדוע קרא חזקיהו לבנו "מנשה"?

במקומות רבים במקרא אנו מוצאים שהיה מנהג בקרב המלכים לכלול את שם האל הרשמי של הממלכה בשמות בניהם.

שמות מלכי ארם מכילים את הצירוף הדד, שמות מלכי אשור מכילים את הצירוף אסר, או אצר. שמות מלכי בבל מכילים את המלה בל או את המלה נבו. שמו של מלך צידון הוא אתבעל, וכו'.

בישראל המנהג לא היה נפוץ עד ימי אסא ואחאב. אמנם דוד קרא לחלק מבניו אדוניהו ושפטיה ואליפלט ועוד, אבל רוב שמות בניו לא הכילו את שם ה'. ירבעם קרא לאחד מבניו אביה. ולפי דברי הימים גם רחבעם. אבל זה לא היה נפוץ. דוקא אחאב היה המלך שאמנם עבד את הבעל, אבל בשמות בניו הוא הקפיד לכלול את האותיות י'ה'ו'. מימי אחאב והלאה כמעט כל המלכים נהגו כך. גם ביהודה, במקביל, נהגו המלכים כך החל מאותה תקופה. ביהודה זה התחיל קצת מוקדם יותר, כאשר אסא קרא לבנו יהושפט. אולי משום כך היה חשוב לאחאב להכריז שגם לו יש חלק בה'.

אפשר ללמוד מכאן רבות על תפישתו של אחאב. אמנם הוא עובד את הבעל. הוא פוסח על שתי הסעיפים, כהגדרת אליהו. הוא אדם פתוח ופלורליסט שמאפשר גם עבודה של הבעל. אבל האל הרשמי של הממלכה הוא ה'. הוא רואה את עצמו כמלך ישראל, ממלכת ה'. הוא מלך ארץ ה', ואת השם הזה הוא כולל בשמות בניו. לכן בא אליהו ואומר "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?". הוא מבין שישראל לא יותרו על עבודת ה'.

על הרקע הזה, תמוה מנהגו של שאול, שכלל בשמות בניו את האותיות ב'ע'ל'. (כפי שאנו רואים בדברי הימים. ספר שמואל משנה שמות שיש בהם שם עבודה זרה, ולכן הוא כלל בשמות בניו של שאול את המלה "בשת" במקום "בעל"). שאול אמנם לא עבד את הבעל, והיה ירא ה', אבל כמלך הוא ראה את עצמו שליט על ארץ כנען, ארץ הבעל.

כאמור, מנהגו של אסא גרם גם למלך המתחרה, אחאב, להבהיר שהוא מלך ישראל ולכלול בשמות בניו את האותיות י'ה'ו'. כאומר: אני הוא המלך הרשמי של ארץ ה'.

על רקע הדברים האלה, בולטת מאד חוצפתו של מנשה, שקרא לבנו על שם האל המצרי אמון.

למה קרא חזקיהו לבנו מנשה?

חזקיהו ראה בעיניו את חורבן ממלכת ישראל, שמלכיה האחרונים היו משבט מנשה. חזקיהו זכר ללא הרף שממלכת ישראל הם חלק מעמו. אע"פ שהיו ממלכה אחרת. אם בסוף ספר שופטים, אחרי מעשה פלגש בגבעה, התאבלו ישראל על כך שנפקד מהם שבט אחד, על אחת כמה וכמה שהתאבל חזקיהו על עשרה שבטים. לכן קרא לבנו מנשה.

מנשה, שידע שתפקידו להנציח את ממלכת ישראל, נהג כמותה, ועבד אלילים. ואף הגדיל לעשות כשקרא לבנו בשם אליל מצרי.

מלכי יהודה וישראל ראו בה' את אלהיהם. הם שלבו את האותיות י'ה'ו' בשמות בניהם. גם אחאב נהג כך. הוא אמנם פסח על שתי הסעפים, אך ידע מהו הסעיף הראשי של היותו מלך בישראל, ואילו מנשה כבר הגיע לשפל המדרגה.