מהחורבן אל הבניין - תרשים והסבר

התרשים נועד לחזק את ידיעותיהם של לומדי התנ"ך ולהעמיק את ההבנה של האירועים בספרי המקרא השונים. פיתוח נקודת המבט העליונה על הרצף הסיפורי של המקרא עשוי להגביר את זיקתו של הלומד אל ספר הספרים ולחזק את התודעה והזהות היהודית-ישראלית.

רוב ספרי המקרא מצויים על רצף סיפורי האחוז במציאות ההיסטורית המוכרת לנו גם מחוץ לתנ"ך. תחילתו של הסיפור בבריאת העולם וסופו בשיבת ציון. הסיפור כולו בן שלושת אלפי השנים עובר דרך שש תקופות ביניים עם פרקי זמן שונים. בחלק הימני התחתון של הדף ניתן לראות את הציר הכולל של  תקופת המקרא ואת מקומו של התרשים הנדון על פני ציר זה, באמצעות סימון זכוכית המגדלת.

אירועים: בחלקו העליון של התרשים משובצים אירועים היסטוריים המתוארים בתנ"ך בצבע התואם  לתקופה שבה התרחשו. אירועים אלו השפיעו באופן עמוק על גורלן של ממלכות יהודה וישראל ועל גורלם של שבי ציון. באירועים המרכזיים משובצים תאריכים על פי הספירה המקובלת בעולם כדי להקל על הזיכרון ועל ראייתם בתוך ההיסטוריה העולמית. האירועים הבולטים מצוינים בסמליל גדול יותר.

מעצמות ומלכי אומות העולם: מתחת לאירועים משובצות המעצמות והמלכים שעמדו בראשן, אשר במידה רבה חוללו את האירועים הללו בישראל וביהודה ובמדינות השכנות. במהלך שלוש מאות השנים התחלפו ארבע מעצמות: אשור החריבה את ממלכת ישראל וכמעט גם את אחותה יהודה, מעשה שהנביא מפרשו כרצון ה': "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה־הוּא בְיָדָם זַעְמִי" (ישעיהו י' ה).

מאוחר יותר מבקר הנביא ירמיהו את ההישענות של מלכי יהודה על המעצמות בדימוי מופלא המתאר את עוצמתן: "וְעַתָּה מַה־לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה־לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר" (ירמיהו ב' יח). מנהיג המעצמה האחרונה במקרא, כורש מלך פרס, שינה מן הקצה אל הקצה את המדיניות הכוחנית שהנהיגו קודמיו, ונתן לגולים לשוב לארץ ולבנות את בית המקדש, מעשה שהקנה לו את הכינוי 'משיח ה'' (ישעיהו  מ"ה א).

מלכי יהודה ומנהיגיה: מלכי יהודה פעלו בתוך המרחב העולמי תוך ניהול קשרים ומאבקים עם המעצמות המתחלפות. בראשית התקופה מלכו מלכים כחזקיהו וכיאשיהו אשר פעלו בעוצמה רבה בזירה המדינית והדתית, ואילו בשלהי התקופה אנו רואים שלטון קצר-מועד של מלכים חלשים שלעתים אף מונו על ידי מלכי האומות (יהויקים על ידי מלך מצרים וצדקיהו על ידי מלך בבל). פעולותיהם המדיניות, לצד התנהלותם הדתית והחברתית, עמדו במרכזן של נבואות רבות של נביאי התקופות השונות. בתקופת שיבת ציון פעלו המנהיגים של פחת יהודה (מחוז יהודה) מכוח המעצמה הפרסית ותחת שליטתם המלאה של שליטיה.

מהלך הסיפור: במרכז התרשים משובץ ציר ההתקדמות מהחורבן אל הבניין. פתיחתו בחורבן ממלכת ישראל וסופו בחורבן מלכות יהודה. הנביאים דימו וקישרו בין החורבן של שתי האחיות ישראל ויהודה (ירמיהו ג' ו-יא; יחזקאל ט"ז מו). הציר כולו מחולק לשתי תקופות. צבעה של התקופה הראשונה (תקופת המלוכה): ירוק מתחלף לאפור, והוא משקף את הידרדרות הריבונות של ממלכות ישראל ויהודה עד לחורבנן ולגלות תושביהן. צבעה של התקופה השנייה (תקופת שיבת ציון): טורקיז, המבטא את התקוות הגדולות ואת הרצון להשיב עטרה ליושנה. מיעוט העולים, וכן הקשיים המדיניים והחברתיים, הביאו לתחושה של אכזבה מסוימת אצל השבים, שעליה כנראה ניבא זכריה: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (זכריה ד' י). בין התקופות היו 70 שנות חורבן (586- חורבן בית ראשון, 516- בניין בית שני) תקופה סמלית הנזכרת בנבואת ירמיהו (כ"ה יב)  ובפתיחה לספר עזרא (א' א).

בתחתית התרשים ישנה התייחסות ממוקדת לשנתיים האחרונות של ימי הבית הראשון שחפפו לימיו האחרונים של צדקיהו, ובמהלך תקופה זו מצוינים האירועים שמהמצור על ירושלים ועד חורבנה *(ז' באב ע"פ מלכים כ"ה ח; ושריפת המקדש בי' באב ע"פ ירמיהו נ"ב יב).

ספרי המקרא – נביאים וכתובים

בלב התרשים, בין 'דפי' הספר הפתוח ושורותיו, משובצים ספרי הנביאים והכתובים המתייחסים אל התקופה. צפיפותם וריבויים  משקפים את קשיי התקופה ואת האתגרים הנבואיים המורכבים.

מלכים ב' ודברי הימים ב' – מתארים באופן רציף את כל התקופה עד החורבן. חשוב לציין את החתימה החיובית והאופטימית של שני הספרים בתיאור אירועים חיוביים בזמן רחוק מהחורבן (הדבר ניכר בהתמשכותו של הקו המציין את הספר מעבר לתאריך חורבן): בספר מלכים – נשיאת כסא יהויכין והוצאתו מבית כלאו (מל"ב כז-ל); ובספר דברי הימים – תיאור הצהרת כורש (דהי"ב ל"ו כב-כג).

ספרי הכתובים – חזיונות דניאל הנמשכים מגלות יהויכין (מהחורבן) אל עבר שיבת ציון (הבניין). ספרי עזרא ונחמיה מהווים המשך סיפורי רציף לספר מלכים ולדברי הימים, ופותחים בנבואות ירמיהו על המעבר בין התקופות.

בין הסיפורים הרציפים: ספרי נבואה ארוכים (ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל) וקצרים (תרי עשר), ובהם נבואות הנוגעות לאירועים, לדמויות הפועלות, ולמצבו של העם אל מול ה'. בכולם מופיעות לצד נבואות הפורענות והחורבן גם נבואות נחמה עתידיות. ההתרחשויות בספרים אלו נפרשות על פני שלוש מאות השנים במקטעים שונים, ולכן חשיבות ההתמצאות-בזמן בספרים אלו גדולה.

שני ספרי המגילות איכה ואסתר מספקים הצצה לחלון הזמן והמקום אליהם הם מתייחסים. מגילת איכה היא קינה קשה לאחר חורבן ירושלים, ומגילת אסתר מתארת מציאות גלותית עמוקה המתייחסת למי שהעדיף את מנעמי החיים בפרס על פני העלייה לארץ והתחייה בה.

התנועה הכללית של התרשים 'מהחורבן אל הבניין' מאפיינת רבים מספרי המקרא כל אחד בפני עצמו, ואת המכלול של הסיפור המתמשך המסופר בין דפי ספר הספרים הנפתחים בפנינו. נקודת מבט זו, שלפיה סיום הסיפור צריך להיות טוב תמיד (כמנהג קריאת ההפטרות ומגילת איכה), הייתה חשובה ומעודדת בעת איסוף הספרים בימי חז"ל ובייחוד לאחר חורבן הבית השני (בבא בתרא י"ד). אופן הסתכלות זה חשוב ביותר גם לדורנו, דור שיבת ציון החדשה, שלאחר אלפיים שנות גלות מבקש לקבל מהתנ"ך השראה ומענה למבוכותיו, הדומות כל כך למבוכות של בני הדורות ההם.

לרשימת שאלות מלוות ללימוד התרשים ולתשובות לשאלות, עברו למאמרים הבאים בסדרה.