מי היה מיכה המורשתי?

מיכה היה האחרון לארבעת הנביאים שנבאו באותו פרק. בכותרת הספר נקרא הנביא "מיכה המורשתי", וכך הוא מכונה בפי הזקנים המלמדים סנגוריה על ירמיה בספר ירמיה:
"מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה, ויאמר אל כל עם יהודה לאמר: כה אמר ה' צבאות, ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה, והר הבית לבמות יער. ההמת המיתוהו חזקיה מלך יהודה וכל יהודה, הלוא ירא את ה' ויחל את פני ה' וינחם ה' אל הרעה אשר דבר עליהם..." (ירמיהו כ"ו, יח-יט).
 
הנביא אינו מזוהה על פי שם אביו או משפחתו, אלא על שם עירו, בדומה לאחיה השילוני, (מלכים א י"א, כט) או ירמיהו הענתותי (ירמיה כ"ט, כז). עירו היא כנראה מורשת גת, הנזכרת בפרק א' פסוק יד: "לכן תתני שילוחים על מורשת גת", דהיינו מורשת השוכנת בתחומי גת. בכותרת הספר נאמר שמיכה ניבא בימי יותם, אחז וחזקיה מלכי יהודה. פרק זמן של למעלה מחמישים שנה. נבואתו: "ציון שדה תחרש", המצוטטת, כאמור בירמיה, נאמרה בימי חזקיה, שמלך בשנים 698-727 לפני הספירה. על חזקיה אומר בעל דברי הימים: "ויהי ליחיזקיהו עושר וכבוד הרבה מאד, ואוצרות עשה לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגינים ולכל כלי חמדה. ומסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר... וערים עשה לו ומקנה צאן ובקר לרוב..." (דברי הימים ב ל"ב, כז-כט). הנבואה נאמרה בודאי לפני שחזקיה הסיר את כל הבמות. מתקבל על הדעת שהנבואה "ושמתי את שומרון לעי השדה" נאמרה לפני חורבן שומרון בשנת 722. זמן נבואתו הוא ארוך, כשנות דור.

חז"ל הכניסו למקרא רק שבעה פרקים קצרים מתוך נבואותיו. בספר לשונות של מדבר בעדו כמו: "ואומר: שמעו נא ראשי יעקב" (מיכה ג', א) , או "ואולם אנכי מלאתי כח את רוח ה', ומשפט וגבורה, להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו" (מיכה ג', ח), דבר היכול ללמד שמיכה הוא אשר כתב את ספרו. מיכה אינו מתאר אירועים היסטוריים ואינו מספר על אנשים, כפי שנהגו ישעיה וירמיה, אין בו מעשים סמליים כבהושע ויחזקאל או תיאור חזונות כעמוס. את עיקר תפקידו הוא מתאר כתוכחה לעם על מעשיו. חלק הארי של נבואותיו הוא תוכחה לראשי העם ולעשיריו. החטאים נובעים מן העושר. הוא מדבר על העוול החברתי שהיה קיים ביהודה. העשירים נצלו את עשרם כדי להכריח את דלת העם למכור להם את אחוזת משפחתם. אחת התוצאות של נישול העניים מנחלתם הייתה, לדברי הנביא, התערערות מסגרת המשפחה: "אל תאמינו ברע, אל תבטחו באלוף, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. כי בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו". (מיכה ז', ה-ו).
 
רוב נבואותיו הן בתחום של עברות בין אדם לחברו, ורק מיעוטן במצוות שבין אדם למקום, כחטא עבודה זרה. תוכחותיו של מיכה הן קשות, ולכן גרמו דבריו לשנאה כלפיו, עד כדי סכנת מות. יחד עם זאת הייתה השפעתו רבה. הציטוט מנבואתו בספר ירמיה הוא הציטוט היחיד של נביא בשמו בספרו של נביא אחר. בדברים שבירמיה מספרים הזקנים שדברי מיכה השפיעו על חזקיה, שחזר בתשובה.

מיכה משתמש בביטויי התורה ובדימוייה. פתיחת הספר: "שמעו עמים כולם הקשיבי ארץ ומלואה, ויהי ה' אלוהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו" (מיכה א', ב), מזכירה לנו את שירת האזינו: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי." (דברים ל"ב, א).
 
בין דברי מיכה לדברי הנביאים האחרים מקבילות רבות. ולעיתים משתמשים הנביאים באותן מליצות. כמו ברוב ספרי המקרא, אין נבואותיו מסודרות על פי הסדר הכרונולוגי. יש לחפש עקרונות אחרים לסדר הספר ולמבנהו. דברי הנביאים על הקרבנות, שאינם ערך לעצמם אלא דרך בעבודת ה', וללא מעשים המתלווים אליהם אין להם ערך מתנסחים אצל מיכה באופן תמציתי: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך." (מיכה ו', ח).