כשדוד בוכה על אבשלום, המדרש רואה בכך נסיון של דוד להמתיק את עונשו של אבשלום בעולם הבא. 

 

צערו של דוד על מות בנו קשה מאוד. התיאור של המקרא ממש מוחשי: "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ. וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (א). ושוב חוזר התיאור על כאבו הגדול של דוד: "וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (ה).

גם בלי להיות איש ספרות ניתן לראות שלפנינו חזרה על הצירוף 'אבשלום בני' או רק 'בני'. המדרש סופר את הפעמים ומגיע לשמונה. חזרות במקרא, ובוודאי כאלו, הם תמיד מקום לשאלה – מה סיבת הכפילות?

הני תמניא (אלו שמונת) 'בני' למה?
שבעה, דאסקיה (שהעלה אותו) משבעה מדורי גיהנם,
ואידך,
איכא דאמרי: דקריב רישיה לגבי גופיה (יש אומרים: שקרב ראשו אל גופו),
ואיכא דאמרי: דאייתיה לעלמא דאתי (ויש אומרים: שהביאו לעולם הבא). 
(בבלי סוטה י עמוד ב).

תשובת המדרש מפליאה. דוד אינו אבל על בנו, הוא מתפלל עליו. בתפילתו זו הוא מצליח לשנות את עונשו של אבשלום משבעת מדורי הגיהינום לעונש אחר. בכך הסברנו את שבע החזרות הראשונות, אבל החזרה השמינית איך נסביר אותה? לכך יש שתי תשובות: הראשונה חושבת על קבורתו של אבשלום, ואילו השנייה שוב חוזרת לשכר ולעונש - לא רק שאבשלום מקבל עונש, הוא מקבל שכר כעושה מצוות.

בכייתו של דוד מקבלת במדרש פנים אחרות. במקום כאב וצער מופיעה בקשה ותחינה, במקום עונש של גיהינום למורד באביו, יש כאן זכייה בעולם הבא. 

באדיבות אתר 929