התורה מתארת את עוצמת אהבתו של יעקב לרחל בצורה מעוררת השתאות. האם תיאור רומנטי זה מתאים לדמותו של יעקב, בחיר האבות, שעבודת ה' לנגדו תמיד?
תיאור אהבתו של יעקב לרחל שבאהבתו העזה נדמו לו שבע שנות עבודה ארוכות ומפרכות כימים אחדים, הינו אחד מתיאורי האהבה היפים ביותר שנכתבו בספרות בכלל. אלא שהיופי הזה - תמיהה בצדו: האומנם הולמת עוצמתה של אהבה זו את אופיו של יעקב? האומנם היא מתאימה לצדקותו וליראתו של בחיר האבות, המתהלך בעולמות עליונים, ומלאכי א-לוהים מתגלים לו בצאתו מן הארץ בתחילת הפרשה ובשובו אליה בסופה?
נראה שהתנהגותו של יעקב טומנת בחובה מסר חשוב. על הפסוק "ואנשי קדש תהיון לי" (שמות כ"ב, ל) נהג הרבי מקוצק לדרוש: 'מלאכים יש לי מספיק' - אומר הקב"ה - 'מכם אני מבקש כי לא תהיו מלאכים אלא דווקא אנשי קודש'. התורה אינה מבקשת לדכא את היצרים האנושיים; נהפוך הוא: היא דורשת מאתנו לחיות כאנשים, על כל התכונות המשתמעות מכך - אבל בדרך של קדושה. אין כל סתירה בין התגלות המלאכים ליעקב לבין אהבתו העזה לרחל.
הגמרא מספרת על רבי עקיבא כי הגיע לדרגה גבוהה מאוד של אהבת ה' (ברכות דף סא ע"ב) והנה, על אותו רבי עקיבא מספרת הגמרא כיצד התאהב בבתו של כלבא שבוע וכיצד נפעם למראה יופייה של אשתו של טורנוספורוס (ראה רש"י ור"ן נדרים נ ע"ב).
עם הזמן השתנתה, לצערנו, תפיסה זו ביחס לתכונות האנושיות הטבעיות. הרב קוק אומר כי לפני שבוטל יצרא דעבודה זרה, ובלב הכול פיעם יצר חזק של אהבת ה', לא הייתה כל בעיה בכך שאדם אהב אישה אהבה עזה; אך לאחר ביטול יצרא דעבודה זרה והפיחות בעוצמתה של אהבת ה', השתנה גם היחס כלפי יצרים אנושיים טבעיים. היו כתות (כדוגמת האיסיים והנוצרים) שנהגו פרישות וסגפנות, ולצערנו היהדות הושפעה מהן. אהבת אישה לא נתפסה עוד כדבר אנושי אלא קיבלה קונוטציה של עבירה. זהו מצב לא טבעי - והתנהגותו של יעקב אבינו בפרשה תעיד על כך.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון