אומנותו של נחש

"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' " (שמות ד', א)

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ג סימן יב

"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי" - 
אותה שעה דבר משה שלא כהוגן.
הקדוש ברוך הוא אמר לו: "ושמעו לקולך" (שמות ג', יח), והוא אמר: "והן לא יאמינו לי".
מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו - נתן לו אותות לפי דבריו. 

ראה מה כתיב אחריו - 
"ויאמר (ה' אליו) [אליו ה'] מזה בידך ויאמר מטה" (שם ד', ב),
כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות
שאתה מוציא שם רע על בני הם מאמינים בני מאמינים,
מאמינים - שנאמר: "ויאמן העם" (שם, לא),
בני מאמינים - שנאמר: "והאמין בה'" (שם ט"ו, ו).

תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו,
שנאמר "כי יודע אלהים" (בראשית ג', ה).
כשם שלקה הנחש כך זה עתיד ללקות,
ראה מה כתיב -
"ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש" (שמות ד', ג) 
לפי שעשה מעשה נחש לכך הראה לו את הנחש
כלומר עשית מעשה של זה.

שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)