המחשבה שנבואת נחום הובילה למותו של יאשיהו בקרב מגידו מעמידה את נבואת נחום באור קשה ביותר. האם יש דרך להבין את פשר האופטימיות המוטעית שבנבואתו?

 

לעם ישראל היה חשבון נוקב עם אשור, שהגלו את עשרת השבטים וכבשו והרסו את רוב ארץ יהודה. עתה הגיעה שעת הדין ונחום מנבא את מפלת נינוה בירת אשור. נחום מזכיר את מפלת נוא-אמון (ג', ח) שהייתה כנראה בשנת 661 לפנה"ס, ומכאן שהוא מנבא לאחר שנה זו, ולפני מפלת נינוה שהייתה בשנת 612 לפנה"ס.

בתוך הנבואות על נינוה הוא פונה גם ליהודה:
"וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ וּמוֹסְרֹתַיִךְ אֲנַתֵּק. וְצִוָּה עָלֶיךָ ה' לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה אָשִׂים קִבְרֶךָ כִּי קַלּוֹתָ. הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת… כִּי שָׁב ה' אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל...." (א', יג - ב', ג).

נחום מנבא חורבן לנינוה והצלחת עולם ליהודה - "כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל" (א). והנה, ירמיהו שחי באותם הימים מנבא לישראל חורבן, ואילו נחום מנבא גאולה.

ירמיהו מתפלל על הנביאים המנבאים שלום -
"וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב... כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם… וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים... וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם" (ירמיהו י"ד, יג-יד).

האם נבואת ירמיהו מרמזת גם לנביא נחום שמנבא שלום? תשובה חיובית היא אפשרית, אולם אנו ננסה ללכת בדרך אחרת ותחילה נרחיב את מבטנו.

אחד האסונות הגדולים ביותר בתולדות ישראל היה מות יאשיהו במלחמתו בפרעה (מלכים ב כ"ג). פרעה בדרכו לנהר פרת עבר בארץ ישראל וחנה במגידו. יאשיהו יצא לקראתו למלחמה, ופרעה הציע לו שיניח וייתן לו להתקדם אל מלחמתו הרחוקה. יאשיהו פתח במלחמה מיותרת במעצמה אדירה, וכמובן הפסיד במלחמה.

מותו של יאשיהו, גדול החוזרים בתשובה של התנ"ך (שם, כה), הביא גם למשבר רוחני גדול וגם למשבר מדיני אדיר - בעקבות ההפסד איבדה ממלכת יהודה את עצמאותה. תחילה הפכה לממלכת וואסל מצרית, ולבסוף לממלכת וואסל בבלית, ולאחר מכן בא החורבן. נראה שיאשיהו האמין שאם הוא חזר בתשובה שלמה, הוא מובטח שהקב"ה יגן עליו ועל עמו, וכך הוא התפתה להרפתקאה המיותרת. האם ייתכן שדברי נחום - "כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל" (א) - היו בעיני יאשיהו מעין הבטחה לניצחונו, והוא האמין לדברי נחום שיותר גויים לא יעברו בארץ ישראל, ובוודאי ה' יהא בעזרו? דברים אלו מעמידים את נבואת נחום באור קשה ביותר, כאחד הגורמים לאחד האסונות הגדולים בתולדות ישראל!

אפשר להסביר, שנחום ניבא את נבואתו בראשית ימי החזרה בתשובה של יאשיהו. רוח אופטימית כמו זו של נחום עולה גם מפרק ג' בספר ירמיהו. אולם עבר זמן והחזרה בתשובה לא עלתה יפה וכדברי ירמיהו - "נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו י"א, ט), וכדברי הגמרא (תענית כג): "והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה". כלומר יאשיהו חזר בתשובה אולם הוא לא הבחין שהעם אינו איתו. כך או כך נבואות נחום כנראה דירבנו את יאשיהו לאותו מסע מלחמתי. ייתכן שבאותה שעה נחום כבר לא היה בחיים, ויאשיהו לא הקשיב לנביא ירמיהו שכנראה הסתייג מן ההרפתקאה. כך אותו יאשיהו המלך הגדול והצדיק הביא על יהודה רצף של אסונות נוראים.

הא למדת, שלעתים אסונות נגרמים גם מאשליה דתית שמביאה לטירוף.

בדברינו העמדנו תמונה שלמה על הנביא נחום ומקומו בהיסטוריה. תמונה זו אפשרית והגיונית אבל חשוב להדגיש, אפשר להעלות הסברים אחרים, שגם הם אפשריים.

באדיבות אתר 929