חז"ל דורשים על ברכת יעקב לבניו כי ביקש לגלות להם את הקץ באחרית הימים אך נסתלקה ממנו שכינה. מדוע לא יכול היה לעשות זאת יעקב? במה חטא שכך נענש? או שמא הבעיה היא אחרת לגמרי?
מדוע יעקב לא יכול לגלות את הקץ? כשאדם צריך לספר על דברים ועל מצבים ועניינים שהם פחות או יותר בתחום ההשגה שלו, יש לו לשם כך מילים, מושגים ודרכי הבעה. אבל כשיעקב צריך לדבר על תופעה שהיא מעבר לתחום ההשגה של השומע, מתברר ששם אין יותר מילים. איך מסבירים לעיוור מלידה מה אנשים אחרים רואים בעולם? איך מסבירים לעיוור צבעים מהו ההבדל בין ירוק בהיר לסגול? אלה דברים שאין לשומע שמץ של מושג בהם. במקרה כזה נוצר מעצור, מסך אמיתי.
במילים אחרות ניתן לומר: כשמנסים לגשר על פער של מהות, הרי שכל מה שנאמר הוא לא נכון, וגם אם הוא נכון הרי הוא חסר משמעות. הבעיה איך מדברים על מה שאי אפשר לדבר עליו, איך מתארים את מה שאי אפשר לתאר, היא למעשה בעיה שאין לה פתרון. בנקודה של מעבר המהות נוצר מסך החוסם את הדברים, לא אצל הרואה אותם, אלא אצל השומע. כיון שהמילים הנכונות אינן קיימות, והמילים הקיימות — אינן המילים הנכונות.
דוגמא לדבר ניתן לראות בתאור מעשה מרכבה. אנו מניחים שהמלאכים, האופנים וחיות הקודש הם מהויות רוחניות, ובלשון הרמב״ם: ״השכלים הנבדלים״. ובכל זאת, כשאנו קוראים את תיאור הדברים בספר יחזקאל, עם כל הפרטים על הצורה שלהם, אנחנו מגיעים לאותה בעיה בעצמה, משום שהכל נראה כתיאור ממשי של חיות. מה קורה פה? יחזקאל רואה את חיות הקודש, ומאיזשהו טעם הוא צריך לתאר אותן במילים. וזהו בדיוק סוג של דבר שאפילו אם אני בעצמי רואה ומרגיש אותו, אין לי את המילים הנכונות בשביל לתאר אותו.
נקודה זו היא חלק מהעניין של סילוק השכינה בשעה שמדברים על קץ הימים. יעקב רואה את הזמן עד הקצה האחרון, ולא רק ״עד כי יבוא שילה״ אלא גם אחר כך, אחרי סוף הגלות, והוא מנסה לספר על כך לבניו. אבל הוא מגלה שזה דבר שאי אפשר לספר אותו: לא משום שיעקב לא מורשה לעשות זאת, אלא מפני שכל ניסיון לדבר עליו הוא לא רלוונטי.
עוד בנושא גילוי הקץ ראה בפוסט מאת הרב איתמר אלדר
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר