אורות, גפן וכרמל

"וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים" (לח).

כדי להוסיף לנזיד נגיעות של ירק, יצא אחד התלמידים ללקט אורות. על פי חז"ל הם הגרגיר, בן חרדל מצוי שלעליו טעם פיקנטי-חריף. התלמיד לא מצא אורות ובמקומם הביא פקועות של "גפן שדה". סביר להניח שגפן השדה היא דלעת הנחש המצויה שעליה דומים לעלי גפן, פירותיה המרים והרעילים מקובצים יחד כאשכול ומבשילים באביב, העונה שבה אירע הסיפור.

"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ" (מב)

מה זה כרמל? בטקס הבאת ביכורי העומר הוא נקרא "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל" (ויקרא ב', יד). אביב הוא מצב ההבשלה הירוק של הדגנים. כרמל הוא מצב ההבשלה הספציפי, באביב שבו החיטה ירוקה-זהובה, הגרעינים כבר מלאים אבל עדיין לחים. במצב זה אפשר להכין מהם גרש, גריסים. המשנה מתארת את התהליך: "קצרוהו... היו מהבהבין אותו באור (באש)... בקנים ובקליחות חובטים אותו (להסרת הקליפות)... שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו (לייבוש), נתנוהו ברחיים של גרוסות" (משנה מנחות י ד).

השעורה מבשילה בפסח והחיטה בשבועות. בבעל שלישה, השוכנת ליד יריחו החמה, החיטה מבשילה מוקדם. כיוון שהאיש הביא כבר ביכורי לחם שעורים, סביר להניח שהכרמל היה של חיטה. אולי הגרעינים היו עדיין בתוך השיבולת, כי צקלון באכדית פירושו שיבולת.

התרגום הארמי-סורי לתנ"ך מתרגם 'כרמל' כפריכה. בערבית פריכה הם גריסי חיטה ירוקה-זהובה שקולים אותה בשדה, מייבשים ומכינים ממנה גריסים. 

כתבה: ד"ר טובה דיקשטיין, אוצרת הגן הבוטני ואחראית על פיתוח תכניות ההדרכה - נאות קדומים 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929