אורחות צדיקים

"וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד', יח) 

"וארח צדיקים כאור נוגה" - יש הבדל בין דרך ובין ארח, שהדרך הוא הדרך הגדול, והארח הוא קטן מדרך, והוא המסתעף מן הדרך הגדול אל הכפרים ואל הצד. 

ואמר שהגם שידמה לך שהצדיקים אין הולכים בדרך רחב, כי דרכם תחלתו מלא קוצים וקשה ללכת בו, בכל זאת הגם שתחלתו קוצים סופו מישור,

והארח הצר הזה שהם הולכים בו נדמה תחלה ל"אור נגה", שהוא האור המתחיל להקבע בעלות השחר שאינו אור עצמי מן השמש רק אור חוזר על ידי התפלשות ניצוצי השמש דרך האדים אבל אחר כך "הולך ואור", שאחרי זה נעשה אור עצמי וגם הולך, רצה לומר שהאור מתרבה תמיד, "עד נכון היום" בצהרים,

כן אור הנפש הגם שהתחלתו הוא מכוסה בעבים וענני הגויה, ואור השמש מכוסה ומסתתר יתפלש מבין ערפילי הגויה וחשכת החומר ויהי לאור בהיר בצחצחות הנפש. 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.