אורי וישעי

א. אפשר לחלק את המזמור לארבעה חלקים: החלק הראשון (א-ג) - בטחון המשורר בה'; החלק השני (ד-ו) - בקשת המשורר לשהות בבית ה'; החלק השלישי (ז-יב) - בקשת המשורר להושעה מהאויבים; החלק הרביעי והחתימה (יג-יד) - קריאת המשורר לבטוח בה'.

ב. חלק מן החוקרים סברו שיש לפצל את המזמור לשני מזמורים נפרדים: א-ו; ז-יד. פיצול המזמור לשני מזמורים נפרדים לטענתם קשור לכך שבחלק הראשון המשורר בטוח בה' שיושיע אותו (שיר בטחון) ואילו החלק השני עסוק כולו בבקשה (תפילת או קינת היחיד). אך גם בקריאה מהירה של המזמור ניתן להבחין במוטיבים החוזרים במזמור כולו (המוטיב החוזר, הברור והמוחלט הוא האויבים) ויעויין עוד בספרו של מאיר וייס "אמונות ודעות במזמורי תהילים" עמ' 61-70.

ג. כעת מוטל עלינו להסביר את הקשר שבין חלקי המזמור. הבטחון בה' שבחלק הראשון והבקשה של המשורר בחלק השני בהחלט יכולים להוות הקדמה טובה לבקשתו של המשורר בחלק השלישי. כלומר המשורר אמנם בטוח בהושעת ה' אותו, אך ה' עוד לא הושיעו. המשורר בעת שהוא אומר את דברי הבטחון בה', נמצא בעת צרה, והוא מכין את דברי הבקשה שלו. בשני החלקים הראשונים הצרה אינה מצב תיאורטי רחוק מהמשורר, אלא דווקא קרוב. המשורר פותח: "ממי אירא... ממי אפחד?" (א) – אין זאת מציאות רחוקה אלא מציאות הקיימת אצל המשורר: "קמו בי עדי שקר!" (יב).

ד. למעשה המזמור כולו בנוי בצורה הפוכה, מלבד החלק האחרון שבו. הבקשה להושעה צריכה להופיע בתחילת המזמור, לאחריה בקשת המשורר לשבת בבית ה' כל ימי חייו, וכך המשורר יהיה בטוח בה' כנאמר בחלק הראשון. ייתכן והמזמור נכתב בצורה הפוכה לצורך הסיום והמטרה של המזמור. בחלק האחרון קורא המשורר לשומעים לבטוח בה'. למעשה המזמור כולו לא עוסק בצרה המסוימת של המשורר וכיצד הוא ניצל מהצרה, אלא בקריאה הכללית לבטוח בה': "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (יד).