שלא כמצופה, בשורת 'המבשרים' בתנ"ך איננה חד משמעית, ובדרך כלל מופיעה שלא במקומה ואף כרוכה בטעות. כך היה גם לגבי בְּשׂוֹרוֹתיהם של אחימעץ ויונתן. אלא שאחימעץ התעשת ברגע האחרון ובכך הפך לנאמנו של דוד.
במפתיע תופסת בשורת אחימעץ מקום מרכזי בפרקנו. ובעקבותיה מתעוררת הסקרנות לגבי משמעותה של דמות "המבשר" בתנ"ך. תפקיד המבשר לגשר על פני הנתק שבין שני מוקדי התרחשות ופעילות מרוחקים, ואולי אף מנוגדים. אולם שלא כמצופה, בשורתו בתנ"ך איננה חד משמעית, ובדרך כלל מופיעה שלא במקומה ואף כרוכה בטעות.
במלחמת אפק (שמואל א ד'), לאחר שנשלח הארון אל המחנה, טעה העם בשילה וציפה לבשורת נצחון, והנה הביא לו המבשר את בשורת המפלה ושבי הארון.
הנער העמלקי הביא ממפלת הגלבוע עובדות נכוחות (א'), אבל הוא היה "כמבשר בעיניו" (ד', י). הוא ייחס למפלה משמעות של נצחון ומיהר להביא אל דוד את הבשורה. אלא שבמקום לשמוח דוד קרע את בגדיו והתאבל על שאול ויהונתן.
דוד הניח בירושלים, בבורחו מאבשלום, את שני בני הכהנים - אחימעץ בן צדוק ויונתן בן אביתר (י"ז). הם היו חוליית הקישור המחברת בין שני העולמות, ירושלים ומחניים. שניהם חרפו את נפשם והודיעו לדוד את עצת אחיתופל, אך לא הסתפקו בכך והופיעו אחר כך שוב כמבשרים, בשני אירועים החותמים ומסיימים את פרשת המרד, בהקשר המיידי ובטווח הרחוק.
אחימעץ התעקש לבשר לדוד על מות אבשלום (י"ח). יואב, שהכיר את דוד היטב, הזהירו מכך. ואכן לבסוף התברר לאחימעץ ששגה, ומה שנראה בעיניו כבשורת נצחון לא היה אלא בשורת איוב.
יונתן הופיע באירוע מאוחר הרבה יותר, אירוע שהוא אולי אחרון ספיחיו של מרד אבשלום. הוא בא כאשר אדוניה חגג את התמלכותו. "ויאמר אדניהו: בא כי איש חיל אתה וטוב תבשר... ויען יונתן ויאמר לאדניהו: אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה". (מלכים א, א' מב-מג)
גם אחימעץ ויונתן וגם אבותיהם טעו בהבנת המציאות ובכוונתו של דוד. אלא שיונתן ואביו שגו באופן בסיסי ויצאו נגד דוד במרד אדוניה (מלכים א א'), ואילו אחימעץ וצדוק טעו בנאמנות יתירה לדוד, ומשום כך שמחו על חיסולו של אבשלום. אבל אחימעץ התעשת ברגע האחרון, בלע את לשונו, גמגם ולא אמר מלה רעה על אבשלום (י"ח, כח-כט). בכך הפך לנאמנו של דוד באופן שלם ובית צדוק זכה לכהונת עולם מידי שלמה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך - עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן