"הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם, אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל" (איוב ט"ו, ב-ד)
"החכם" - החכם בדבריו צריך להשקיף על שני ענינים: א] שיהיו דבריו בחכמה ולא בסכלות, ב] שיהיו לתועלת לא לדבר דברים שאין בם תועלת, וכל שכן שלא לדבר דברים שיגיע מהם נזק,
ונגד הראשון אומר "החכם יענה דעת רוח" - הכי ראוי שיענה דברי רוח וסכלות? ולא לבד שאין ראוי שידבר דברי רוח בפיו, כי אף במחשבתו ראוי שלא יחשוב רוח הבל, וזהו שאמר וכי ראוי ש"ימלא קדים בטנו"? הגם שאינו מוציאו בפיו
"הוכח" - ונגד השני אומר, וכי ראוי שהחכם יתוכח "בדבר לא יסכון", שלא יצא תועלת מן הוכוח? ולא לבד שצריך שיצא תועלת מן הוכוח עצמו, כי גם המלות שבם ידבר והמליצות שבם ילביש את הוכוח צריך שיהיו לתועלת, ולא שידבר אף מלים אשר לא יועיל בם.
"אף" - בפרט שהדברים שאתה מדבר לא לבד שלא יגיע מהם תועלת כי עוד יגיע מהם נזק, כי "אתה תפר יראה", בדבריך שאתה אומר שאין ה' משגיח על מעשי בני אדם, ושהאדם אינו חפשי במעשיו רק מוכרח עליהם ואין מגיע לו עליהם שכר ועונש, אם כן אין לו להאדם לירא מה' כלל, ולא לירא מענשו וממשפטו אחר שאין השגחה ואין דין וחשבון. ונגד "מלים לא יועיל בם" אומר כי "תגרע שיחה לפני אל", השיחה שלך גרוע מאד ויש בו חסרון גדול, כי איך תדבר כזאת לפני אל.
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.