איך צריך להתייחס למקדש?

בעוד בפרק הקודם הוטחה ביקורת בעובדי אלהים אחרים, פרקנו פותח בביקורת כלפי אלה שעובדים אמנם במקדש ה׳, אולם שוגים בהבנת מטרת המקדש והקרבנות (א- ד). כנגדם מציב הנביא את החרדים על דבר ה׳, וחוזה להם נחמה פתאומית ומהירה, המדומה ללידה מהירה ללא צירים (ה-יז). הנבואה החותמת את פרקנו ואת הספר כולו (יח-כד) היא נבואה נוספת לאחרית הימים - המדגישה את התפקיד האוניברסאלי של המקדש, כאשר העליה לרגל תהפוך לנחלתם של העמים כולם, יחד עם מקומו המיוחד של עם ישראל בתוכו.

א. הנבואה הראשונה בפרק מבקרת בחריפות את תפיסת המקדש והקרבנות הרווחת בעם, ומציבה את התפיסה הנכונה והראויה של עבודת ה׳.

1) הנבואה פותחת ב׳פרדוקס׳ כביכול הגלום בתפקידו של המקדש. מהם שני הטיעונים כנגד תפיסת בית המקדש כבית שבונים בני האדם לה׳?

2) בהמשך דבריו מעניק הנביא הסבר לפרדוקס זה. עיקרון זה מבואר בהרחבה בתפילת שלמה בשעת חנוכת המקדש - ראו את תמיהת שלמה (מל"א ח׳,כז), ותשובתו (שם, כט-ל). למי מיועד המקדש ומה תפקידו לפי דברי שלמה ולפי נבואתנו? ראו את דברי הרד"ק:

׳אני לא צויתי על הבית שאשכון אני בו ולא על הזבחים שאוכלם לא צויתי אלא כדי שיכינו ישראל ליבם אלי ויהיה להם מקום מיוחד לבוא שם להתפלל ולהעלות עולות וזבחים, לעורר לבם לבער המחשבות הרעות ולשרפם כדמות הדבר הנשרף על המזבח. אם כן, אם אתם עושים הרע ובאים לביתי וזובחים לפני, הפסדתם הכוונה ואין זה מצותי ואין אתם עושים בזה רצוני אלא ההפך, ואתם מכעיסים אותי בזה׳.

3) בפסוק ג מתייחס הנביא למקריבי קרבנות במקדש, ומפרט ארבעה צמדי פעולות - פעולה ראויה ופעולה מגונה. ראו את דברי הפרשנים הבאים וחשבו מה משמעות הניגוד בין שתי הפעולות, וכלפי מה מכוונת הביקורת:

מצודת דוד: ׳ואל זה אביט... אבל לא על המקריבים קרבנות ולבם רחוק ממני... כי קרבנות הרשעים אינם מקובלים לפני והשוחט את השור הרי הוא כאילו מכה איש, כי דם יחשב ולא לרצון. (זובח השה) נמאס בעיני כאילו ערף את הכלב...׳ (ראו ויקרא י"ז,ג-ד).

דעת מקרא: ׳הוי השוחט את השור לקרבן לה׳ ועם זה הוא גם מכה איש רוצח או מקריב קרבן לעבודה זרה. והוי הזובח שה לקרבן לה׳ ועם זה הוא מקריב דם חזיר לעבודה זרה׳.

ב. פרקנו חותם בנבואת אחרית הימים שבה יהיו ׳שמים חדשים וארץ חדשה׳ (יח-כד), אולם בשונה מפרק ס"ה, כאן מודגש ההיבט האוניברסאלי. כמה תפקידים נודעים לגויים בנבואתנו, בכמה שלבים. עקבו אחר שלושת השלבים וההתפתחות ביניהם (יח-יט, כ, כא). בפסוק כג ממשיך הנביא לתאר את עליית הגויים לירושלים, אולם בתווך מופיע פסוק העוסק בישראל (כב). נסו לשער- מה משמעות מיקומו של פסוק זה כאן, ומה הוא מלמד על יחסי ישראל והאומות לעתיד לבוא?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"