איפה ירושלים שלנו?

בשלושה פסוקים בתנ"ך "ה' יִשאָג" – ביואל (ד', טז), בעמוס (א', ב)*, ובירמיהו (כ"ה, ל) "ה' מִמָרוֹם יִשאָג... שָאֹג יִשאָג על נָוֵהוּ...";

על הפסוק הזה נאמר בתחילת התלמוד (ברכות ג' ע"א): 'שלוש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי... ואומר: אוי לבנים, שבעוונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגלֵיתים לבין אומות העולם... מה (נותר) לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים, שגלו מעל שולחן אביהם'.

'הלילה' הוא הגלות, שכן יעקב יצא לחרן בחלום הלילה, וירד למצרים "במַראֹת הלילה" (בראשית מ"ו, ב), אבל נקרא שמו 'ישראל' במעבר יבוק ב'עלות השחר'. וגם בני ישראל יצאו ממצרים בסוף הלילה.

השאגה בירמיהו נשמעה על חורבן ירושלִַם, ועל כן היא באה "מִמָרוֹם". השאגה בעמוס נשמעה על חורבן שומרון. רק ביואל נשמעה שאגת הצלה וישועה לירושלִַם.

בליל העצמאות ה-19 למדינת ישראל, בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים (המחולקת), שמענו את שאגת נשמתו הפצועה של מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, כשסיפר איך הרגיש בליל 'החלוקה', 'כשנתקיימה בנו אותה הנבואה': "ואת אַרצי חִלֵקוּ" (ד', ב). ברור שפשט הפסוק נאמר על החורבן והגלות, ומשמעו שחילקו את הארץ ביניהם, אבל מו"ר הרצי"ה שמע 'שאגה'. הוא צעק מתוך נשמתו – 'ואיפה שְכֶם שלנו? – אנחנו שוכחים את זה? – ואיפה חברון שלנו?... ואיפה יריחו שלנו?...'. (להאזנה לקטע מתוך הדרשה)

באותה שעת לילה החלו הכוחות המצריים לנוע לתוך סיני, ואיש בארץ עוד לא ידע דבר. בלילה הבא כבר הוכרז גיוס מילואים חלקי. כעבור 3 שבועות עמדו כוחות צה"ל בשכם-חברון-יריחו, עמדו רגלינו "בִּשעָרַיִך ירושלִַם" – וזכיתי אני לעמוד על הר הבית בשחרורו.

____________________

* הפסוקים הובאו לעיל בפרק א.

באדיבות אתר 929