הבטחת ה' "והתהלכתי בתוככם" (יב) שהיא ללא ספק שיא ופסגה צופנת בחובה גם סכנה גדולה של שחיקת הפחד והיראה. על כן ממשיך הכתוב ומבטיח "והייתי לכם לאלוקים" (שם) – תחושת הפחד והיראה תישמר.
כתב ראב"ע (יג): "וריקי מוח אמרו כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת, רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים, והמסתכל היטב יתברר לו דברי". ואכן, עיון בברכות מגלה שכולן מזכירות תחומים שונים בקיצור ועל דרך הכלל: התחום הכלכלי - "והשיג לכם דיש את בציר" (ה), התחום המדיני - "ונתתי שלום בארץ" (ו), התחום הצבאי - "ורדפו מכם חמשה מאה" (ח) והתחום המשפחתי - "והפריתי אתכם והרביתי אתכם" (ט).
השיא והפסגה של כל אלה מופיעים ללא ספק בפסוק יב: "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לא-להים ואתם תהיו לי לעם". ומפרש רש"י על אתר: "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני? תלמוד לומר: 'והייתי לכם לא-להים'". השכר המתואר כאן גדול מאוד: מחד, השכינה תצמצם את עצמה מבחינה מסוימת באופן שבני אדם יוכלו לעמוד במחיצתה, ומצד שני יינתנו בעם ישראל כוחות נפש עצומים, כדי שיוכלו להתהלך עם הקב"ה בלא להזדעזע.
אולם הבטחות אלו מעוררות גם סכנה גדולה. המודעות שלנו לפער העצום בינינו לבין הקב"ה עלולה להישחק בשעה שהוא יתהלך בתוכנו כאחד מאתנו. ועל כן ממשיך הכתוב "והייתי לכם לא-להים" - תחושת הפחד והיראה מהקב"ה תישמר.
התורה הזהירה "השמר לך פן תשכח את ה' א-להיך... פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ה' א-להיך המוציאך מארץ מצרים... ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', יא-יז) - ויש לקוות שחשש זה לא יתגשם. טעות היא לחשוב שהפסוק מתכוון רק לחילוניות ולכפירה. הפסוק מכוון גם כלפי אנשים שומרי מצוות, שההרגל ותחושת הקוממיות שחקו אצלם את תודעת הפחד מהקב"ה.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון