אליהו הנביא בהר הכרמל

נפתלי ואימו האלמנה ירדו מהספינה אל חוף הכרמל. זמן קצר קודם לכן נפרד מהם אליהו הנביא. הוא יצא ממחבואו בעליית הגג בביתם, משום שה' הורה לו להיראות לפני המלך אחאב ולסיים את הבצורת והרעב הקשים. במצוות המלך ובהוראת אליהו הנביא התקבצו כל ישראל וכל נביאי הבעל בהר הכרמל, כדי לברר מי האלוקים האמיתי...
המוני ישראל כיסו את מורדות הר הכרמל, כולם רזים וחיוורים בשל הרעב הקשה והבצורת. אליהו הנביא עמד בפסגת הר הכרמל, ו-450 נביאי הבעל עמדו ליד המלך אחאב. "עד מתי תתלבטו מי האלוקים האמיתי?" קרא איש האלוקים אל עם ישראל בצער. דממה שררה בכל ההר. "נעשה מבחן: הנה שני פרים. נביאי הבעל יבחרו פר אחד ואני אקח את הפר השני, וכל אחד יקרא לאלוקיו. מי שהאלוקים שלו הוא אלוקי אמת, אלוהיו ידליק את מדורת הפר שעל המזבח שלו". "אנחנו מסכימים!" קראו כל אנשי ישראל.
בחרו נביאי הבעל ראשונים פר אחד וסידרו את נתחי הפר על המזבח. הם רקדו וקפצו ללא הרף מסביב למזבח וצעקו לבעל שיֵיענה להם וידליק את האש – אך דבר לא קרה. הביט אליהו הנביא בנביאי הבעל, צחק ואמר: "אולי תנסו לקרוא לאלוהים שלכם בקול רם וחזק, שמא הוא עסוק? אולי הוא הלך לאיזה מקום? אולי הוא ישן...?" נביאי הבעל התחילו לצעוק בקול נורא ולשרוט את עצמם בחרבות וברמחים, אבל כלום לא קרה ושום אש לא נדלקה על המזבח.
ואז, בשעת בין הערביים, לקח אליהו הנביא תריסר אבנים, כמספר שבטי ישראל, וסידר תעלה סביב המזבח. הוא ערך את העצים, ניתח את הפר והניח את הנתחים על העצים. לאחר מכן יצק מים על בשר הקורבן, על העצים ועל המזבח, עד שהתעלה סביב המזבח התמלאה במים. "ה' אלוקי אברהם, יצחק וישראל!" התפלל איש האלוקים בקול, "בבקשה תוכיח לעם ישראל שאתה האלוקים!" לפתע ירדה אש מהשמים ושרפה את הקורבן, את העצים, את המזבח ואת המים והעפר שסביב המזבח. "אימא, תראי!" קרא נפתלי בפחד, "למרות המים הרבים הכול עולה באש!" כל העם הביטו בפחד במראה הנורא, נפלו על פניהם וקראו: "ה' הוא האלוקים!"
"זה מזכיר לי את מעמד הר סיני, כשעם ישראל קיבל את התורה", אמר נפתלי והביט סביבו נרגש. "וכעת", הדהד קולו של אליהו הנביא במורדות ההר, "תִפסו את נביאי השקר, את נביאי הבעל לעבודה זרה, והרגו אותם!" העם עשה כדברו, והנה רוח החלה נושבת, השמים התקדרו עננים וגשם עז החל לרדת. "הבצורת נגמרה!" קראו כל העם בשמחה עצומה. אימא אחזה בידו של נפתלי כדי שלא יאבד בין ההמון, והם החלו יורדים, רטובים, חזרה אל חוף הכרמל, כדי להפליג אל ביתם שבצרפת.

הסיפור מתוך הדף השבועי להורים וילדים של תנועת מבראשית.
איירה: נעמה להב