אלישע וגדודי ארם

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ז: אלישע ובני הנביאים בירדן
2. פס' ח-כג: ניסיון תפיסתו של אלישע
   א. פס' ח-י: הניסיון לתפוס את מלך ישראל
   ב. פס' יא-יח: הניסיון לתפוס את אלישע
   ג. פס' יט-כג: הבאת חיל ארם לשומרון ושחרורם
3. פס' כד-לג: המצור על שומרון

1. פס' א-ז: אלישע ובני הנביאים בירדן

על פניו לפנינו סיפור נוסף המעיד על דמותו של אלישע כמי שמעורב עם הבריות ומשתמש ביכולותיו לחולל ניסים על מנת לעזור להן. יש לשים לב לכך שגם בסיפור כאן וגם בסיפורים שבתחילת פרק ד' ובסוף פרק ד', בא לידי ביטוי הקשר המיוחד שלו עם חבורת בני הנביאים. הפרשנים על אתר מצטטים את דברי חז"ל שחיפשו את הקשר בין סיפור זה ובין הסיפור הקודם על גיחזי ודרשו שהצרעת של גיחזי הרחיקה אותו מאלישע, מהלך שאפשר לבני נביאים נוספים להתקרב אל אלישע עד שהמקום היה צר מלהכיל. (על זאת ועוד ניתן לשמוע בשיעורו של הרב דוד מנחם) 

2. פס' ח-כג: ניסיון תפיסתו של אלישע

א. בלבו של הסיפור עומד אומנם הניסיון לתפוס את אלישע והדרך הפלאית בה הוא הצליח לשבות את חיל ארם, אולם מסגרת הסיפור מתמקדת דווקא במלחמה של ארם בישראל (פסוקים ח וכג). בעקבות מעשיו של אלישע גדודי ארם הפסיקו להלחם בישראל. הניסים והמופתים של אלישע נועדו להושיע את הציבור ואת היחידים.

ב. פס' י – מכאן אנו למדים שהמלך לקח את דבריו של אלישע בעירבון מוגבל ושלח לבדוק האם דבריו נכונים.  

ג. פס' יז – הרלב"ג מפרש שלמרות שאלישע לא נעזר בסוסים וברכבי האש על מנת לפגוע בארם, התועלת בחשיפתם הייתה בשביל הנער שלא יחשוש ויפחד. יש שרצו לקשר בין רכבי האש ובין ההכאה בסנוורים.

ד. פס' יח – מהמשך הסיפור נראה שהם לא נעשו עיוורים אלא המשיכו לראות, כך שיכלו ללכת אך לא ידעו לאן. רק כאשר הגיעו לשומרון נפקחו עיניהם והבינו היכן הם. הביטוי 'לפקוח את העיניים' הופיע גם בפסוק יז באשר למשרתו של אלישע, וגם שם הכוונה לראות דברים בצורה מדויקת ומלאה יותר.

ה. הבאתם של הארמים לשומרון קשורה למסגרת של הסיפור העוסקת במלחמה בין ארם לישראל. אלישע לא פועל על מנת להאדיר את שמו אלא על מנת להציל את ישראל מיד הארמים. אכן ההתנגדות שלו לשביית הארמים באה ללמד את ישראל שכל ניצחונם הוא בזכות הקב"ה.  

3. פס' כד-לג: המצור על שומרון

הסיפור מתאר מצור ארוך וקשה שהביא לעניות גדולה ולעליית מחירי האוכל. הסיפור שמספרת האישה למלך חושף בפניו עד כמה באמת המצב קשה, והכרה זו מביאה אותו לקרוע את בגדיו אך גם לכעס על הנביא ורצון להורגו. מבחינתו של המלך על הנביא לעשות יותר.