אל תהי צדיק הרבה - למה?

"אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?!" (טז)

הצדיקות והחכמה הן שתי התכונות האידיאליות בתנ"ך. אולם בפסוקנו נאמר שלא צריך להרבות בהן. מדוע? אם זה כל-כך טוב להיות צדיק וחכם, למה לא להיות הכי צדיק שאפשר והכי חכם שאפשר? ובכלל, כמה זה "הרבה" ו"יותר" - הרבה ביחס למה? יותר ממה?

1. "הרבה" ביחס למצוות התורה: "אל תהי צדיק הרבה - כשאול, שדימה להיות צדיק, וריחם על הרשעים (עמלק)" (רש"י). בתורה ישנו איזון בין ערכים שונים. כשאדם לוקח ערך אחד (כגון: רחמים) ומגדיל אותו על חשבון ערכים אחרים (כגון: נקמה), הוא מפר את האיזון וגורם נזק.

2. "הרבה" ביחס למקובל בחברה: "אם התפללת מן הבוקר ועד הערב, ותתענה והדומה להם, תשומם, והעניין - תסור מדרך היישוב" (אבן עזרא). אדם המנסה להיות צדיק הרבה יותר מהמקובל בחברה, עלול להישאר לבד. לא יהיו לו חברים ולא תהיה לו המשכיוּת.

3. "הרבה" ביחס לנפש האדם: בצדיקות הרבה יכול להיות פגם, גם מבחינת עצמה, וגם מבחינת תוצאותיה: מבחינת עצמה - שכן היא יכולה לנבוע מתוך תחושה של גאווה או חוסר ביטחון עצמי; מבחינת תוצאותיה - שכן היא יכולה גם להוביל לתחושת גאווה, או אפילו לגרום להפך הצדיקות, מתוך כך שהאדם בטוח בעצמו, גם אם באופן מלאכותי, שהוא כליל-הצדיקות. ואולי גם: יתר-צדיקות כזו נוגדת את טבע האדם, שבין היתר עליו להתחשב גם בעצמו... על-כן טוב שהאדם יבדוק מאין באה לו היומרה הזו וישתדל לאזנה מעט. אדם שמנסה להיות צדיק מעבר ליכולתו, עלול להיכשל בגאווה או בעבירות אחרות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך