אל תוסף ראות פני

לקראת סוף המכות, פרעה מוצא את עצמו במצב לא כל כך מלכותי. משה דוחק בו ודוחק בו, פרעה כבר הלך בדרך של משא ומתן עד קצה גבול היכולת מבחינתו, ומשה מסרב. כעת עומדות בפני פרעה שתי אפשרויות: האחת - להיכנע לגמרי ולצאת מהסיפור בצורה מאוד לא מלכותית, והשניה, הדרך בה בוחר פרעה - להתעלם מהאויב כדרך המלכים, וממילא הוא לא יהיה קיים: "לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת" (כח). במקום להכנע בפני ה', פרעה מגדיל את עצמו.

הפסוק "בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת" מזכיר פסוק אחר בתורה, המתייחס לה': "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (ל"ג, כ).
פרעה מעמיד את עצמו במקום אלוקים. כשם שהרואה פני אלוקים ימות, כך גם הרואה את פני פרעה (בלי רשותו) ימות.
פרעה מבקש להעביר למשה מסר: שפקודות פרעה קודמות לדבר אלוקים.

לאורך כל יציאת מצרים השאלה הנשאלת היא מי הוא האלוקים האמיתי. פרעה חושב שהוא האל, וכאן הוא מבטא זאת בעוצמה רבה. תשובתו של משה היא "כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" (כט), אך כאן מגיע המהפך: משה יראה את פרעה שוב, בחצות הלילה הקרוב, כאשר "וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי" (י"א, ח) (כשהכוונה היא שפרעה עצמו ישתחוה למשה), כשפרעה בעצמו יקרא למשה ולאהרון ויאמר "קומו צאו" (י"ב, לא). ולאחר מכן, כדברי פרעה, ישראל ומצרים לא יתראו עוד, "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (י"ד, יג).