את תיאור התנהלותו אל מול העם מסיים נחמיה במילים: "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה" (יט). חז"ל ראו בכך גנאי. מדוע?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב
מכדי, כל מילי דעזרא, נחמיה בן חכליה אמרינהו [= את כל ספר עזרא אמר וכתב נחמיה],
ונחמיה בן חכליה - מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה? [= מדוע לא נקרא ספר על שמו? (ביאור שטיינזלץ: שהרי במשך דורות רבים נחשבו שני הספרים כספר אחד - עזרא)]
אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זכרה לי אלהי לטובה".
דוד נמי מימר אמר [= דוד גם כן אמר]: "זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך"! (תהילים ק"ו, ד) -
דוד רחמי הוא דקבעי [=דוד ביקש רחמים].
ספר מסילת ישרים פרק כב
הא למה זה דומה? לעני ואביון שמקבל מתנה בחסד שאי אפשר לו שלא יבוש,
כי כל מה שירבה החסד שיקבל, כך ירבה הבושת שיבוש -
כן הדבר הזה בכל אדם שעיניו פקוחות לראות את עצמו בהיותו משיג מעלות טובות מאת השם יתברך,
וכענין שאמר דוד המלך (תהילים קט"ז, יב): "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי".
וכבר ראינו חסידים גדולים שנענשו על שהחזיקו טובה לעצמם עם כל חסידותם:
נחמיה בן חכליה, אמרו ז"ל (סנהדרין צ"ג): מפני מה לא נקרא ספרו על שמו? מפני שהחזיק טובה לעצמו.
וכן חזקיה אמר (ישעיה ל"ח, יז): "הנה לשלום מר לי מר", לפי שענהו הקדוש ברוך הוא (ישעיה ל"ז, לה): "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי",
וכמאמרם ז"ל (ברכות י): כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים,
הרי לך שאין לאדם אפילו להחזיק טובה לעצמו על טובותיו, וכל שכן שלא יתנשא ויגבה בהם.
רמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, נולד באטליה בשנת 1707. עסק רבות בחכמת הנסתר וחיבר ספרים רבים. נחשד על ידי מספר תלמידי חכמים בשבתאות וסבל מחרמות עד שנאלץ לעבור לאמסטרדם, שם גם כתב את הספר 'מסילת ישרים', ספר מוסר המדריך את האדם לעלות במדרגות הקדושה. עלה לארץ והתיישב בעכו, שם גם נפטר.