אל תפגעו בזקנים

נבואת ישעיהו על בבל קשה וכואבת. כשאנו מביטים בה אנו שואלים: על מה? מה עשו בבל, שלא עשו קודמיהם שבשל כך זכו לעונש כזה? הפסוקים נותנים תשובות רבות. חכמים בדרכם למצוא עבורנו היגדים מוסריים העלו על נס את היחס לזקנים:

"לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים...

והרי דברים קל וחומר

ומה אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים

קל וחומר בשר ודם [שחייב] לחלוק כבוד לזקנים.

וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל.

שנאמר "קצפתי על עמי חללתי נחלתי" (ישעיה מ"ז, ו) כביכול מחוללים על הכל

אבל "על זקן הכבדת עולך מאד" (שם)"

(ספרי במדבר פיסקא צב)

המדרש לוקח פסוק מהפרק שלנו ודורש אותו: "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד" (ו). להבנתו יש לחלק את הפסוק לשניים: הסיבה המשנית והסיבה העיקרית. הסיבה המשנית היא כביכול הריגתם של כל העם, אבל הסיבה העיקרית היא חוסר הכבוד לזקן אחד.

במדרשים מאוחרים יותר יש זיהוי לאותו זקן עם רבי עקיבא הנלחם במלכות רומא, אך המדרש התנאִי אינו מסמן את הזקן הזה. אלא הופך אותו להיות זקן כללי.

נראה שמעבר לאמירה המוסרית הפנימית ביחס לזקן יש כאן גם אמירה נוספת – גם למלחמה יש גבולות וגם בה אסור לנו לפגוע בזקנים – זו קבוצה שמחוץ 'למשחק'. יש כאן ביקורת על בבל אבל גם מסר משמעותי לכל מי שמעורב במלחמות.

באדיבות אתר 929