מזמור מ"ד מלא תקווה ואמונה, למרות שהוא מתאר חוויה של ריחוק. המשוררים מזכירים את העבר המזהיר בו הושיע ה' את העם והם הודו לו והיללוהו, אך בעת זו חווים המשוררים חורבן והסתר פנים - ובכל זאת נאחזים באמונתם ובדבקותם בה'. מזמור זה אופייני לבני קרח - הבלועים באדמה ומצפים לישועת ה'. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין המזמורים הסמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים.
מתוך "אתר תהילים" של ד"ר בנימין גזונדהייט