משתה אחשוורוש מבטא את גישתו הפלורליסטית של אחשוורוש כלפי אמונות, דעות ועמים שונים. אולם, סיפור המגילה בהמשך מראה כי אין באמת אפשרות לעשות את רצון כולם, ובסופו של דבר צריך להכריע.
אחשוורוש הביא עימו מסגרת שלטונית חדשה שטרם הייתה כדוגמתה.
בעוד שקודמיו בשלטון העולמי ניסו להנחיל לעולם את תרבותם ודתם ולכפות אותם על נתיניהם בכח הזרוע, הרי שאחשוורוש למד מניסיונם הכושל וראה שדרך זו של הנחלת אמיתות וערכים של המלכוּת ושליטה על הנכבשים, סופה לקרוס לאחר עשרות שנים.
לפיכך השליט אחשורוש בממלכתו דמוקרטיה מלוכנית, כלומר: אין אנו מדברים על דמוקרטיה כמסגרת שלטונית שבה העם קובע את המדיניות באמצעות נבחריו, אלא המדובר הוא בחלקה הבעייתי יותר של הדמוקרטיה בהיותה מהווה דפוס חיים התנהגותי שבמרכזו עומדים הליברליזם והפלורליזם.
על פי תפיסה זו, אין אמת אחת, אין דבר שהוא בעל ערך מבחינה אובייקטיבית, אין דבר ששווה להילחם בעבורו, או לנסות להנחיל אותו לאחרים. על פי דפוס ההנהגה הזה, חשב אחשוורוש לבסס את מלכותו, כך שיתאפשר לכל לאום ועם לשמור על מנהגיו, דתו ותרבותו ובלבד שלא תהיה בכך התרסה, פגיעה או מרידה בשלטון הפרסי. באופן כזה ניתן גם לשמור על יציבות ועל "שלום" או אי לוחמה בין העמים נתיני הממלכה.
על כן מיד בתחילת מלכותו, "כשבת המלך אחשורוש על כיסאו" (ב) כהצהרת כוונות על מדיניותו העתידית "עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו" (ג).
הוא מזמין את הנציגים הבכירים של מדינות חסותו אליו לארמון כמחווה דיפלומטית של פתיחות ורצון טוב, בהראותו שאין כוונתו למלחמה, לאיומי מלחמה או להתערבות בעניינים הפנימיים והתרבותיים שלהם.
גם אופי המשתה והטקסיות הכרוכה בו באו להבליט את המדיניות הזו:
"והשתיה כדת אין אונס כי כן ייסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש" (ח).
המשתה היה בנוי באופן שבו כל אחד יבוא על סיפוקו ועל כן הוגש לכל אחד מהשרים משקה הנהוג במדינתו, "שכל אחד השקהו מיין מדינתו" (מגילה י"ב ע"א) ולאו דווקא משקאות פרסיים. ויתכן שמדובר לא רק על מנהגי הסעודה אלא על דברים הקשורים באופי הדתי של הסעודה שגם הוא היה ערוך בחכמה כזאת שתאפשר חופש אמונות, דעות ופולחן לכל נציגי המדינות וממילא לא ימנעו מלהשתתף בה.
אמנם סופה של המגילה שבה המלך אנוס להחליט בין עמה של אסתר לבין המן אוהבו מבלי יכולת למצוא חן בעיני שניהם או אפילו להשאירם יחד בכפיפה אחת, מוכיח שעל ידי סיפוק אינטרסים קטנים וחומריים אי אפשר לטשטש את הערכיות והאמת החייבים להופיע בעולם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת