במשל הסיר החוזר ומוזכר בפרקנו מתגלים גודל האסון וחומרת החורבן, כאשר אפילו לאחר ליבון כבד החלאה והטומאה לא עוזבות את הסיר. על כן אין פתרון אחר מלבד חורבן מוחלט.
משל הסיר והבשר, שהופיע כבר בפרק י"א, חוזר שוב בפרק כ"ד.
כעת, כשנבוכדנצאר כבר צר על העיר, יחזקאל נותן תשובה אירונית שמכוונת ישירות למשל - ירושלים היא הסיר, והעם הם הבשר המתבשל בתוכה. מתבשל ונשרף.
עם כל זה, הדגש בנבואה הוא לא הבשר אלא הסיר- "אוֹי עִיר הַדָּמִים סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה", והמשל והנמשל מתערבבים כאשר מתאר יחזקאל את הדם שנשפך בסיר - ירושלים. הדם הנקי שנשפך בירושלים מתואר במשל כפשוטו - דם שבושל בתוך הסיר ועשהו טרף.
על מנת 'לטהר' את הסיר יחזקאל מעבירו ליבון ומשאירו באש גם לאחר שיוצא ממנו הבשר, ממש כפי שדורשת ההלכה-"כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר".
אך גודל האסון וחומרת החורבן מתגלים בשלב זה: החלאה והטומאה לא עוזבות את הסיר גם לאחר ליבון כבד, ולכן נשבע ה' שהטיפול והשריפה לא יהיו עוד רק על מנת לטהר, אלא על מנת להרוס ולהשמיד ולהניח חמתו בעיר. "יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ לֹא תִטְהֲרִי עוֹד עַד הֲנִיחִי אֶת חֲמָתִי בָּךְ"
נבואה זו רומזת לקשיים ולגלויות שעברה ירושלים עד עתה: ה' מביא על ירושלים רעות רבות - גלות יהויקים, גלות יהויכין, מלחמות ומגפות - על מנת לטהרה, להוציא ממנה את החטאים ולהחזיר את העם בתשובה. אך אחרי כל זה העם הנשארים בירושלים ממשיכים בסורם, והחלאה נשארת דבוקה בעיר-הסיר. לכן מכריז ה' כי לא נותר לירושלים סיכוי להיטהר עוד, כי אם רק לאחר שיבוא חורבן על העיר ותנוח חמתו.