הנבואה אמנם פונה אל הגויים אך בעיקרה מטיפה לישראל שלא להתפתות אחרי העבודה הזרה אלא לבטוח בה' ולצפות לישועתו. הנבואה על הכובש הבא ממזרח מכוונת מעיקרה לכורש אך ניתנת להתפרש על כל כובש המנצח את אויביו, החל מימות אברהם אבינו ועד לגאולה השלמה.
יש בפרשה זו דברי ויכוח עם הגויים עובדי האלילים, והנבואה מוכיחה לגוים, שעבודת הפסילים הבל היא, ושבניצחון הכובש הבא ממזרח יש הוכחה לאפסות האלילים ולכוחו המוחלט של ה' א-לוהי ישראל. ואף על פי שהדברים אמורים בלשון פנייה ישירה אל הגויים "החרישו אלי איים" וגו' (א) – מסתבר, שהדברים מכוונים בראש ובראשונה אל בני ישראל היושבים בגולה בין הגויים, והנבואה מטיפה להם לישראל, שלא יתפתו לדעות הגויים אשר הם יושבים בארצם, אלא יבטחו בה' א-לוהיהם ויצפו לישועתו. ואמנם, מסיום הנבואה עולה, שרק לעתיד לבוא, כאשר ייראה לעין כל הפלא הגדול של הפיכת המדבר לארץ פוריה, יכירו הגויים בגדולת ה' א-לוהי ישראל.
וכבר הזכרנו לעיל, שההבטחות והנחמות האלה היו מיועדות מעיקרן לימי שיבת ציון מגלות בבל, ולפי שלא עלו בחומה לא נתקיימו באותו הדור כפשוטן ובמלואן, ועתידות להתקיים בימי הגאולה השלמה במהרה בימינו. ולפי שיטה זו יש לומר, שהדברים על הכובש הבא ממזרח היו מכוונים מעיקרם לכורש מלך פרס, ולא פרש הכתוב בשמו, כי בני דורו הבינו היטב למי הדברים רומזים, והזכרת הדבר ברמז מחזקת את רושם הדברים על השומעים. ואולם, דבר זה, שלא פרשה הנבואה בשם 'כורש' מתאים לדרכן של הנבואות שנאמרו לשעתן ולדורות, וכך הדברים ניתנים להתפרש על כל כובש המנצח את אויביו. והאיש הראשון שמסופר עליו במקרא שניצח את אויביו בדרך נפלאה כדי לנקום נקמה צודקת, הוא אברהם אבינו במלחמת המלכים (בראשית פרק י"ד), ועל כן דרשו חז"ל, וכן תרגם יונתן ופרשו מפרשים שונים, שהנבואה רומזת לאברהם אבינו. ומפני זה נבחרה הנבואה הזאת (במנהגי כל הקהילות) להפטרה לפרשת 'לך-לך'.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר ישעיהו כרך ב עמ' תלז-תלח