מדוע נהגו ישראל לברך את הבנים שיהיו "כאפרים וכמנשה"? מדוע לא יתברכו בשם אבות האומה? הרב נריה זצ"ל לימד אותנו שיש כאן מסר חינוכי עמוק: כמו שהצליח יוסף בחינוך בניו על אדמת נכר, כך אנחנו יכולים לחנך את ילדינו בכל מצב.
מנהג ישראל לברך את הילדים מדי שבת בשבתו. לבנים אומרים: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה" ולבנות "ישימך אלוהים כשרה, רבקה, רחל ולאה". נוסח הברכה לבנים מקורו בפרק שלנו: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (כ).
מדוע נבחרו דווקא נכדי יעקב כ'מודל הזדהות', ולא בני יעקב – כיוסף ויהודה? או למעלה מזה, מדוע לא יתברכו הבנים בשם אבות האומה, כדרך שמתברכות הבנות בשם האמהות?
מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל מעלה שאלה זו בספרו על פרשת השבוע 'נר למאור', וכה דבריו: כל אדם מישראל העושה לחינוך בניו, מצפה שילכו בדרכי אבות. אך דור דור ובעיותיו, כל דור זקוק לברכה מיוחדת. והנה שבטי י-ה, בני יעקב, גדלו כולם בחוג המשפחה בהדרכת האב. לא כך שני בני יוסף: הם הראשונים לבית האבות, אשר גדלו על אדמת נכר. לא מעטה היתה אפוא דאגתו של יוסף, כיצד להנחיל את תורת בית אבא. ולא קלה היתה העבודה החינוכית אשר השקיע יום יום באפרים ומנשה.
הישג זה של יוסף הפך להיות בפי יעקב לצוואה לדורות שיבואו: למה תאמרו בנים, שאי אפשר להצליח בחינוך וביעדיו? כשרוצים – אפשר! יעמוד יוסף ויוכיח. הנה הנה – "אפרים ומנשה – כראובן ושמעון יהיו לי" (ה).
עוד באותו עניין ראה את הפוסט מאת הרב דוד סתיו
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות