ארץ של מוסר

בתחילת הפרק מופיעה אמירה לפיה החטא של עם ישראל, הבגידה בה' לטובת אלילים, משפיע על הארץ עצמה: "חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ". השיוך של חטא לאדמה מופיע בשני מקומות נוספים: בספר דברים (כ"ד, ד) באיסור על אדם להחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאיש אחר (בו משתמש ירמיהו בפרקנו כמשל לעם ישראל שעוזב את ה' ואז מבקש לחזור), ובספר במדבר (ל"ה, לג), בסיכום דיני עיר מקלט, לאחר אזהרות לא לקחת כופר לנפש רוצח.

שני חטאים אלה - זנות בתוך מסגרת של נישואים, וקבלת כופר לחיי אדם בבית הדין - מהווים קלקול מוסרי-חברתי בחסות החוק. חטאים אלה פוגעים בארץ במובן זה שהם מעידים על חברה פגומה, שאיבדה את הזכות לישיבה בארץ, משום שישיבה בארץ משמעה כינון חברה מוסרית, עם אוטונומיה מדינית ומוסדות ציבוריים כבתי דין. 

ניתן לראות אף בספר ירמיהו, בפרק הקודם, עדות לקלקול שכזה. ראשי העם - הכהנים, המנהיגים והנביאים - מחטיאים את עם ישראל. החטא נעשה באופן פומבי ובלא מורא מכך שיתגלה, ואפילו בלי הכרה בעצם החטא: "גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא־בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה: וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי" (לד-לה)

בפרקנו מובאת גם הדרך חזרה מהחטא ולהשבת הזכות על הארץ: לאחר שעם ישראל הגולה ישוב בתשובה (יב), יודה בפשעו (גי) ויתבייש במעשיו (כה) יוכל לשוב אל הארץ. אז גם יהיו להם מנהיגים טובים ("רֹעִים כְּלִבִּי") שישיבו את החברה לתיקנה. לאחר מכן ישראל יוכלו להפוך לחברת מופת המהווה מגדלור מוסרי לשאר העמים, כנאמר בפס' יז: "וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל־הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם".

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער