הפסוק "תולה ארץ על בלימה" (ז) מופיע בפיוט לימים נוראים, כאחד מתיאורי גדולתו של ה'.
אַתָּה הוּא אֱ-לֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ
גִּבּוֹר וְנַעֲרָץ דָּגוּל מֵרְבָבָה
הוּא שָׂח וַיֶּהִי וְצִוָּה וְנִבְרָאוּ
זִכְרוֹ לָנֶצַח חַי עוֹלָמִים
טְהוֹר עֵינַיִם יוֹשֵׁב סֵתֶר
כִּתְרוֹ יְשׁוּעָה לְבוּשׁוֹ צְדָקָה
מַעֲטֵהוּ קִנְאָה נֶאְפָּד נְקָמָה
סִתְרוֹ יֹשֶׁר עֲצָתוֹ אֱמוּנָה
פְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת צַדִּיק וְיָשָׁר
קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת רָם וּמִתְנַשֵּׂא
שׁוֹכֵן שְׁחָקִים תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה
חַי וְקַיָּם נוֹרָא וּמָרוֹם וְקָדוֹשׁ
פיוט זה נאמר על ידי רוב קהילות האשכנזים במסגרת חזרת הש"ץ לתפילות שחרית של ראש השנה ויום הכיפורים. זהו פיוט פשוט וקצר, ובו רשימה אלפא-ביתית של כינויים ותיאורים שונים של הקדוש ברוך הוא. כמו פיוטים אחרים הנאמרים בסמוך אליו, שאף הם מסתיימים במלה 'קדוש', הוא מכין לקראת אמירת הקדושה.
התיאור האחרון לקוח מאיוב כ"ו: "תולה ארץ על בלימה" (ז), ומשמעותו היא שהארץ עומדת על יסודות רעועים לכאורה, אך בכל זאת היא עומדת, בהחזקתו של ה'.