אתה עבד לה' או אדון משעבד?

ירמיהו מדגיש שכבישת העבדים היא הפרת ברית חמורה ביותר, ובשל כך יגיע החורבן. על איזו ברית מדבר ירמיהו? ומדוע העבדות היא חמורה כל כך?

כאשר מעיינים בפרשת משפטים, הפותחת במצווה לשחרר עבדים, ומסתיימת בכריתת הברית בין ה' לישראל לאחר מעמד הר סיני, מתברר שהברית בסיני נכרתה אמנם על כל המצוות, אך הבסיס לכל המצוות ולקיומה של הברית הוא החירות. האמונה בה' מושתתת על "היציאה מבית עבדים" - היציאה לחירות, והמצווה הראשונה מתוך מצוות הברית של פרשת משפטים היא מצוות שחרור העבדים, המאפשרת חירות לכל אדם מישראל. זהו הבסיס של הברית.

מתוך הבנה זו, ניתן להבין את החומרה הרבה שמייחס ירמיהו למעשה העם בתקופתו. כאשר תופעת העבדות נפוצה בעם ישראל, בניגוד לחוקי התורה, מושמט הבסיס של האמונה בה'.

העבדות פוגעת ב"אנכי ה'" בשני מובנים, משני צידי המתרס:

ראשית - העבדים אינם בני חורין להיות עבדי ה'; ושנית - האדונים עצמם אינם מבינים את משמעות השעבוד שלהם לה', ולכן הם מרגישים את עצמם כאדון היכול לשעבד אדם אחר. העובדה שהם מרשים לעצמם לשעבד אנשים אחרים מעידה לא רק על אי-קיום של מצווה אחת, אלא על הפרת ברית כוללת יותר.

אילו היו ישראל מקיימים את הברית של שחרור העבדים בזמן צדקיהו, רגע לפני החורבן המתקרב, יתכן שהם היו מראים בכך שהם מוכנים לחזור ולהשתעבד לקב"ה. אולם, בכך שהם חזרו לשעבד את העבדים הם הוכיחו שהם מפרים את הברית - לא רק את הברית של צדקיהו, אלא את הברית הכללית יותר בין ישראל לה'.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון