בבוא הזיפים

מזמור נ"ד מופיע כחלק מרצף של מזמורים שעניינם בקשה לישועה מפני האויב, כשבחמישה מתוכם מופיע איזכור למקרה ספציפי. במזמור שלנו, האויב שאיתו מתמודד דוד הוא תושבי זיף, "בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ" (ב). מי הם הזיפים?

בספר שמואל א מסופר על נדודי דוד ועל רדיפת שאול אחריו. דוד נמלט לאזורי המדבריות סביב ארץ ישראל, ובסופו של דבר נאלץ לבקש מקלט אצל הפלישתים, אויבי ישראל. פעמיים במהלך הסיפורים הללו, בפרק כ"ג ובפרק כ"ו, מסופר לנו על הזיפים שמספרים לשאול היכן נמצא דוד ומזמינים אותו לבוא ולתפוס אותו. על איזו אחת מן הפעמים נכתב המזמור הזה?

בעיון ראשוני במקורות, נראה כי בתהילים, הזיפים מצוטטים במילים "הלא דוד מסתתר עמנו" (ב). ציטוט זה תואם יותר לעלייתם הראשונה אל שאול, בפרק כ"ג, שם הזיפים מתנסחים כך, לעומת הפעם הבאה בפרק כ"ו שם אינם מזכירים במפורש שדוד עימם, אלא רק מציינים את מיקומו.

גם עיון בתוכן המזמור מביא למסקנה דומה: דוד במזמורנו מדבר על הזיפים כ"זרים" (ה), ומבקש מהקב"ה שיעזור לו וינקום באויביו. מצב כזה מתאים להיתקלות הראשונה של דוד בזיפים, כשהם עדיין היו זרים לו, ולפני שכבר זיהה את בגידתם וראה בהם אויבים מוכרים. לבד מזאת, בספר שמואל, לאחר המרדף השני של שאול אחריו, דוד מתייאש מעם ישראל ומבקש מקלט אצל אכיש מלך גת. כתיבת מזמור כזה, המבקש את סיוע ה' והבטחת בטחונו והצלתו, מתאים יותר לפרק הזמן בו דוד עוד ממשיך בדרכו ודבק בהשארות בארץ ישראל, באמונה שהקב"ה ישלם לזיפים ושמקרה כזה לא יחזור על עצמו.

לאור הנימוקים האלה, נראה שמזמור זה שייך לתקופה בה דוד עוד מסתובב באזור המדבר, מקווה לישועה קרובה ולסיוע כלשהו מאנשי הארץ, וחרד מההלשנות והבגידות הסובבות אותו.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער