בגיא מלח

"וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף" (ב).

במקרים רבים מרמז אזכור מקום או אזור במקרא על מצב נפשי או רוחני של היושבים עליו. כך, לא לחינם סדום ממוקמת במקום הנמוך בעולם – פיזית ומוסרית. ובהקבלה אליה, ירושלים – "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות" (ישעיה ב', ב).

כך גם במזמורנו, האזור הגאוגרפי בו נלחמים דוד וגיבוריו (גיא מלח = בקע ים המלח) מסמל את המצוקה וחוסר האונים, שדווקא מתוכם עולה תפילת בקשה עם ציפייה לישועה.

כבר בראשית המזמור מעיד דוד כי מטרת המזמור היא "ללמד" (א) – יש כאן מסר משמעותי שבא לידי ביטוי בזעקה: "אלוהים זנחתנו, פרצתנו, אנפת, תשובב לנו!" (ג) קריאה שכזו באה ממעמקי הנפש ובעקבותיה באה ההקבלה הגאולוגית: "הרעשתה ארץ, פצמתה, רפה שבריה כי מטה!" (ד).

דוד נמצא בעמק ים המלח, מולו נופי מצוק ההעתקים מלאי ההוד והעוצמה, אך זהו גם המקום הנמוך בעולם עם מים לא ראויים לחיים (בהקבלה רוחנית: "השקיתנו יין תרעלה"; ה). דוד יודע כי מכל משבר צומחת ישועה, והוא מבין שמטרת המשברים הם ניסיונות המובילים לתקווה ולא לשבירה – "נתת ליראיך נס להתנוסס"! (ו)

וכך חותם המזמור: "באלוהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו" (יד) - יודע דוד כי על פי החזון, עתיד ים המלח להירפא (יחזקאל מ"ז, ח) - גם למקום הנמוך בעולם (שעד היום לא נח מבחינה גאולוגית) יש תקווה להצמיח חיים.

למבקר כיום בעיינות צוקים קשה שלא לחוש בחיים השוקקים, שפע המים המתוקים ובעלי החיים, ממש במקום בו היה עד לפני מעט שנים ים המוות...

להמשך קריאה של הפוסט המלא

כתב: מרדכי לאש, מדריך בוגר במרכז חינוך והסברה שומרון, רשות הטבע והגנים

באדיבות אתר 929