יש הטוענים כי עשרת הדיברות המובאים בספר שמות הינם ציטוט מדויק של דברי ה' ואילו עשרת הדיברות בספר דברים הם דברי ה' הנאמרים מפי משה. על פי זה מוסברים כמה הבדלים בינהם. אולם למרות החילוק התורה סומכת את ידיה על ניסוחו של משה ומכלילה את דבריו בכלל דברי ה'.
דווקא באותם שני דיברות שבהם חלו שינויים מהותיים ראה הכתוב צורך להדגיש "כאשר צוך ה' א-להיך" (יא, טו). משפט זה אינו רומז למה שהחסיר משה בדברים, אדרבה, הוא בא להדגיש שגם הכתוב כאן, שהוא לכאורה דברי משה, גם הוא בכלל "אשר צוך ה' א-להיך" הוא. משפט זה מלמד שאף שמשה הציג בדברים היבט אחר של הדיברות, מכל מקום הכול בכלל "אשר צוך ה' א-להיך". אין משפט זה מתייחס לנוסח האחר של הדיברות בשמות, כדעת ראב"ע ורשב"ם, אלא לדברי ה' במעמד הר סיני, והוא מבקש לומר שאף הנוסח שבדברים הוא בכלל דברי ה'. עצם העובדה שהתורה כללה בדבריה את המהדורה החוזרת של עשרת הדיברות מלמדת שהתורה סמכה את ידיה על ניסוחו של משה. דבר זה אנו למדים גם מהאמור בסוף הדיברות שבדברים: "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם" (יט).
דיברות ראשונים ודיברות אחרונים מייצגים אפוא שני פנים של גילוי הרצון הא-לוהי. ואף ששני פנים הם, מכל מקום שורשם אחד הוא. הוא שאמרו חכמים:
"זכור ושמור שניהם נאמרו בדיבור אחד... שנאמר (תהילים ס"ב, יב) 'אחת דִבר א-להים שתים זו שמענו'" (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש פרשה ז).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון