מה מיוחד בהסתכלות של קהלת על העולם, לעומת ספרי המקרא האחרים? ומדוע הספר מסתיים בשתי מסקנות שונות?
הביטוי "תחת השמש" המופיע הרבה במגילת קהלת, בא ללמד שלפנינו בחינת עולם ללא ערכים נצחיים.
הדגשת המלה "אני" במגילת קהלת, מצביעה על נסיון לראות את הטבע, ההיסטוריה וכל הקנינים - הרוחניים והגשמיים גם יחד - מבחינה אגוצנטרית.
המחבר של מגילת קהלת ניסה להתבונן בחיים ולבחון את ערכיהם ללא קשר עם עולם הערכים הנצחיים.
בכל המקרא כולו, פרט לספר קהלת, מסתכלים תמיד בחיים ומעריכים אותם כגילוי הא-לוהות, כמסגרת למילוי התפקידים שהוטלו על האדם למלא...
לכן עשה מחבר המגילה גדולות ונצורות בשעה שניסה לראות בהעזה, וכמעט באכזריות, את החיים כמו שהם, בלי המַעֲטֶה של עולם עילאי המשפיע את אורו על העולם השפל. אם לחיות בעולם כיחיד ולדון על הכל מבחינת ה'אני' - הרי אפילו הדברים הנראים כבעלי ערך, כמו החכמה, גם הם אין בהם משום תוכן של ממש ואין בהם כדי לחזק את אהבת החיים.
על פי הנחתנו, שמגמת הספר הייתה להתבונן בחיים ולבחון את ערכיהם ללא קשר עם התגלות העולם העליון ועם ערכי הנצח, אנו מבינים היטב את הצורך בסיום הכפול של הספר: פעם הוא מסתיים באותו משפט הערכה שבו הוא התחיל (השווה א', ב לי"ב, ח) ופעם מסיים המחבר את חקירתו בסוף דבר ממין אחר באומרו: "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע" (י"ב, יג-יד).
שתי צורות הסיום הכרחיות הן ומשלימות זו את זו. בשעה שאני מסתכל בעולם 'תחת השמש' ומבחינת הדגשת ה'אני' - הרי המסקנה צריכה להיות 'הבל הבלים'...
הסתכלות מעין זו אמנם הכרחית היא בתור ניסוי כדי להגיע להערכה נכונה, אבל היא ראייה מסולפת וחד צדדית; היא מתעלמת מהמציאות הבלתי נראית של עולם הנצח והערכים הנצחיים.
ולכן יש לשים לב במיוחד להדגשה המרובעת של המלה 'כל' בשני הפסוקים האחרונים, ההופכים עולם ללא טעם ומובן ויעוד לעולם שלם והרמוני, ובמקום היחסיות והאפסות של כל מאמץ אנושי - מופיע עולם מלא של קיום המצוות לאדם הנוצר בצלם א-לוהים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך המאמר "הצביון הדתי של מגילת קהלת", המובא בספר "לבעיית הגמול במקרא", עמ' 59-71