פעמיים נמנים הלויים בפרקים שלנו. בפעם האחת כמשרתי הכוהנים במשכן כפי שהיה התכנון הראשוני. ובפעם השנייה, כניצבים בזכות עצמם מול עבודת המשכן זאת כשכר טוב על כך שלא חטאו בחטא העגל.
ישנה הסתכלות כפולה על הלויים, משתי פרספקטיבות שונות. מצדם של הכוהנים ומצדם של ישראל. נביא פסוקים בהם הדברים בולטים (ה-י):
"וידבר ה' אל משה לאמר:
הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו.
ושמרו את משמרתו
ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד
לעבד את עבדת המשכן.
ושמרו את כל כלי אהל מועד
ואת משמרת בני ישראל
לעבד את עבדת המשכן".
פסוקים אלה מחולקים לשני בתים, ונראה כי יש כאן שני דגשים שונים בפרספקטיבה המתבוננת על עבודת הלויים במשכן, שני דגשים הקשורים לשתי הבחירות של הלויים.
ברובד הבסיסי, שבט לוי כולו אחראי על תפעול המשכן (כשבחירת שבט לוי קשורה לסגולה מיוחדת שהעניק לו ה') - אהרן וזרעו ככוהנים, ושאר משפחות שבט לוי, כעוזרים לכוהנים, וכפי שמתבטא הכתוב: "והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו". דבר זה מודגש בבית הראשון, שם המשמרת הנה משמרת אהרן, ואותה צריכים הלויים לשמור.
אולם, במקביל לתכנון ראשוני זה, נבחרו הלויים בזכות מעשיהם בחטא העגל. בהקשר זה, מחליפים הלויים את הבכורות שהוקדשו לשם ה' במכת בכורות במצרים. מפרספקטיבה זו, הלויים עובדים במשכן לא כמשרתי אהרן, אלא כשכר טוב על פועלם לאחר חטא העגל. דבר זה מודגש בבית השני בו המשמרת אינה משמרת אהרן אלא משמרת "כל כלי אהל מועד", כאן הלויים נצבים בזכות עצמם מול עבודת המשכן.
בהמשך יתבטא הכתוב באופן גורף יותר ויגדיר את תפקיד הלויים: "ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל, לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש" (במדבר ח', יט). כאן תפקיד הלויים הוא "לעבד את עבודת בני ישראל באהל מועד". הלויים עצמם עובדים ולא רק משרתים את אהרן (גם אם נתונים לו), ועבודה זו היא למעשה עבודת בני ישראל שהם נציגיהם.
לקריאת פוסט בנושא זה מאת הרב אמנון בזק
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון