"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן" (שמות כ"ח, א)
שמות רבה (וילנא) פרשת תצוה פרשה לז
ואתה הקרב אליך - אמרו: בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה, הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנס [=פטיש]. והוא לא נתכוין אלא לעכבם עד שירד משה, ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן והיה בלבו עליו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה.
משל לבן מלכים שזחה דעתו עליו ונטל את הצפורן לחתור בית אביו, אמר לו פדגוגו [=מחנכו] אל תיגע עצמך תן לי ואני אחתור, הציץ המלך עליו ואמר לו: יודע אני היאך היתה כוונתך, חייך איני משליט בריה על פלטין שלי אלא אתה.
כך בשעה שאמרו ישראל לאהרן: "קום עשה לנו אלהים" (שמות ל"ב, א) אמר להם: "פרקו נזמי הזהב" (שם, ב). אמר להם: אני כהן אני אעשה אותו ומקריב לפניו. והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבא משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אהרן יודע אני היאך היתה כוונתך. חייך אין אני משליט על קרבנותיהן של בני אלא אתה, שנאמר: "ואתה הקרב אליך". היכן אמר לו הדבר הזה למשה? במשכן.
שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)