בטחון בה' בשעת צרה

כותרת פרק ג' מלמדת אותנו כי דוד אמר את המזמור הזה בשעות הקשות של הבריחה: "בברחו מפני אבשלום בנו" (א). את העובדה שעַם רב הלך עם אבשלום מביע דוד בשימוש משולש במילות ריבוי:

"ה', מה רבו צרי, רבים קמים עלי, רבים אומרים לנפשי, אין ישועתה לו באלוהים סלה" (ב-ג).

למרות שהוא שרוי בסכנה חמורה, משום שאויביו מקיפים אותו, אין הוא מאבד את ביטחונו בה', והוא סמוך ובטוח שה' יצילו.

כדאי לשים לב לשינויים בכינויי הקב"ה. דוד פונה אל ה', בשם הויה: "ה' מה רבו צרי" (ב), "ואתה ה' מגן בעדי" (ד). לעומת הקמים על דוד, האומרים: "אין ישועתה לו באלוהים" (ג) - דוד עומד עתה מול הא-לוהים הדן אותו על חטאיו.

דוד מתפלל:

"קולי אל ה' אקרא, ויענני מהר קדשו סלה" (ה).

האווירה בתחילת הפרק היא אווירה של חרדה:

"ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי" (ב).

דוד שוכב וישן - החרדה אינה טורדת שינה מעיניו. וכשהוא מקיץ משנתו, מתחלפת תחושת הפחד בתחושת ביטחון:

"לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי.

קומה ה' הושיעני אלוהי כי הכית את כל אויבי לחי,

שיני רשעים שיברת" (ז-ח)

רודפיו של דוד אמרו:

"אין ישועתה לו באלוהים" (ג),

ולעומתם קורא דוד:

"הושיעני אלוהי" (ח). "לה' הישועה" (ט).

המזמור כולו נאמר בלשון יחיד: צרי, עלי, אקרא, ויענני, הושיעני. ורק בסיום עובר המשורר ללשון רבים: "על עמך ברכתך" (ט). דוד אינו מבקש רק את טובתו האישית, אלא את טובת עמו. המעבר מתפילת היחיד ובקשותיו לתפילה לשלום הכלל, לבקשה שה' יברך את עמו, הוא מעבר שכיח במזמורי תהילים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת