בטחון והשתדלות

מזמור ק"ח שבתהילים מורכב למעשה משני חלקים: החלק הראשון הוא חזרה של מילה במילה (בשינויים מינוריים יחסית) על סופו של מזמור נ"ז. החלק השני, מפסוק ז והלאה, גם הוא חוזר מילה במילה על סופו של מזמור ס'.

מה מנסה לחדש לנו המשורר, באחדו את שני המזמורים האלה?

על מנת לענות על שאלה זו, נחזור למזמורי המקור (נ"ז ו –ס') ונבין את משמעותם.

לפי פתיחתו, מזמור נ"ז נאמר על ידי דוד בתקופת נדודיו מפני שאול. ואכן, תחילת המזמור מביעה הסתמכות מוחלטת על הקב"ה, וייאוש מפני רשעת האדם עד שנשמע כאילו דוד מוותר על אחריותו כלפי עם ישראל, ומבקש מהקב"ה התערבות ניסית על מנת לסדר מחדש את המצב. ואז בחלקו השני של המזמור (המצוטט בפרקנו) דוד משנה כיוון: "נכון לבי אלהים" (ח) ומוכן לקבל על עצמו את הנהגת עמ"י ולהוביל אותו למטרתו - קידוש שם ה' בעולם. אם כך, חלקו הראשון של מזמורנו (ק"ח) מבטא את קבלת האחריות על עם ישראל.

גם מזמור ס' נפתח בנימת ייאוש מאוד קשה: עמ"י נחל מפלה קשה, והמשורר מטיח את אכזבתו וכאבו כלפי מעל. וגם כאן בסוף המשורר שב ונזכר בישועות הפלאיות שה' העניק לו בעבר והמזמור שב ונחתם בהסתמכות על ה' בלבד. אם כך - חלקו השני של מזמורנו מבטא הסתמכות על הקב"ה לבדו.

עכשיו נוכל להבין את משמעותו המיוחדת של מזמורנו. לאחר שהמשורר קיבל על עצמו את הנהגת עמ"י, ומבין ש"אין הדבר תלוי אלא בי" (מסכת עבודה זרה, יז.), אזי חלקו השני של המזמור נאמר בנימה אחרת לגמרי: המשורר נזכר בהצלחות הרבות שעם ישראל זכה בהן בהנהגתו, ומדגיש: בסופו של דבר כל הצלחותינו תלויות בישועת ה'.

נראה מכאן, שהשילוב בין המסקנות של מזמורים נ"ז ו-ס' בא ללמדנו על השילוב הראוי בין השתדלות האדם לבין ההסתמכות על הקב"ה: חובה על האדם להתאמץ כמיטב יכולתו, ועם זאת לזכור תמיד שהכל מגיע מה', ובו לבדו תלויה הישועה.

לעיון נוסף בפשר כפילות המזמורים ניתן לשמוע את שיעורו של ד"ר בני גזונדהייט

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער