"וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב" (רות ד', א)
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) רות פרק ד סימן א
"ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל" (רות ד', א) - זהו טוב. אמר רבי ברכיה: כך דרשו שני גדולי עולם ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אמר: בועז עשה את שלו ורות עשתה את שלה ונעמי עשת[ה] את שלה, אמר הקדוש ברוך הוא אף אני אעשה את שלי, מיד שיגר הקדוש ברוך הוא למלאך והוליך את טוב והעבירו משם, שנאמר: "ובועז עלה השער והנה הגואל עבר... ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני" (שם).
ר' שמואל בר נחמן אמר: אלמון היה מדברי תורה, אמר כלום מתו הראשונים אלא מפני שנשאו אותם ואני הולך ומערבב פסולות בבני, שנאמר (רות ד', ו): "פן אשחית את נחלתי", והוא לא ידע שכבר נתחדשה הלכה 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'.
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)