דימויים רבים ניתנו במקרא ליחסים בין ה' לישראל. ביניהם הדימויים לעבד ואדון ולשפחה וגבירתה המופיעים במזמורנו. פעמים שדימויים אלו מבטאים מרחק ופעמים שהם מבטאים כבוד.
מרחק מסוים עומד בין העבד לאדונו ובין הגברת לשפחה, דבר שבא לידי ביטוי בשימוש השרשרת של המילים החוזרות: "אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה, כן עינינו אל ה' אלוקינו עד שיחננו" (א-ב).
ד"ר גויטיין הצביע על כך שהמשורר עשה בפרקנו למוטיב העיקרי מה שבמזמור קכ"א השמיע בדרך אגב. שם נאמר: "אשא עיני אל ההרים" (קכ"א, א) בצורה נבואית גרידא, ואילו במזמורנו המילה עיניים החוזרת ארבע פעמים מציינת את היחס בין העבד לאדון. אין ביניהם יחס של מגע ממשי, קיים מרחק שמגשרים עליו בעזרת המבט, בעזרת העיניים התלויות ומתחננות.
המרחק הזה בין העבד לאדון בא לידי ביטוי פעם נוספת בפרק בשימוש במילה "יד": "כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחה אל יד גברתה" (ב). העיניים הנשואות כאילו אינן מעיזות להתרומם עד לפניו של האדון, להיפגש במבט עיני הגברת, הן אינן מגיעות אלא עד ליד.
המלבי"ם ובעקבותיו ד"ר גויטיין הבינו את המושג "יד" במובן כפול: שהיד הזאת לפעמים תכם בשבט ולפעמים תתן להם מזון. כלומר, העין של העבד ושל השפחה מצפה, האם יקבלו מנה יפה או מנה דלה, ומאידך, היד היא המכה כי "בדברים לא יוסר עבד" (משלי כ"ט, יט). ולכן משתמש המשורר כאן בשני שמות: "כן עינינו אל ה' אלוקינו" (ב): ה' - המרחם, הזן והמפרנס את עבדיו, אלוקינו – הדיין, המוכיח והמייסר את העבד. והתפילה היא "עד שיחננו", כי אם הכרחי לספוג מכות – יהיו נא מכות של אדון רחמן.
אולם לא תמיד מעידים הביטויים עבד, שפחה, על מרחק. לעיתים הם מופיעים כתיאור כבוד הן ליחיד והן לרבים. כזה הוא "משה עבד ה'" (דברים ל"ד, ה), "כעבדי איוב" (איוב מ"ב, ז), "עבדי הנביאים" (ירמיהו ז', כה) ופרקי עבד ה' בישעיהו: "ישראל עבדי" (ישעיה מ"א, ח) וכו'.
יחס כזה של כבוד ומעלה הוא בפרק ההלל בו אומר המשורר: "אנה ה' כי אני עבדך, אני עבדך בן אמתך" (תהלים קט"ז, טז), וחכמים הראשונים הרגישו בייחוס זה: "אינו דומה עבד תרבות לעבד שהוא לקוח מן השוק" (ילקוט שמעוני, תהלים קט"ז). נמצא שאף התואר אמה, תואר מעלה הוא, זו שהיא כבר כבת בית בבית אדוניה. ומכאן אף בקשתו של המשורר – לפירושו של מלבי"ם – אנה ה', כאילו אחר שאני עבדך אין ראוי שתמסרני לעבוד לאדון זולתך.
תארים אלה אין אדם זוכה בהם מן ההפקר. תארי כבוד הם, שהרי "עבד מלך כמלך", ומכאן אף נוסחת חכמים המציינת את הקרבה וההיענות "כעבד לפני המלך" (ברכות לד, ע"ב), שהוא בן בית, נכנס ויוצא שלא ברשות.
לשמיעת שיעורו של הרב אורי שרקי על יחסי עבד-אדון
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל