סיפורנו, הדומה מאוד לסיפור על אחזיה בן אחאב, ממחיש את ההבדל בין מלך ישראל הפונה אל אלהי נכר, לבין מלכי הגוים המכירים בגדולת ה'.
ניתן לראות הקבלה בין הסיפור המובא בפרקנו על מחלתו של בן הדד לסיפור על אחזיה בן אחאב המובא בפרק א'.
קודם כל יש זיקה לשונית בשמות. 'אחזיה' ו-'חזאל', שליחו של בן הדד, שניהם מתייחסים ל'ראיית האל' - חזיונו.
גם מבחינה תוכנית הסיפורים דומים - מלך חולה ששולח לשאול על חייו מאל של עם אחר, ובשניהם הנביא משיב תשובה שלילית (למרות שכאן המלך לא מקבל את התשובה האמיתית).
ישנם גם כמה ביטויים דומים - אחזיה שואל: "אם אחיה מחלי זה" (א', ב), ובן הדד שואל: "האחיה מחלי זה" (ח). אליהו משיב: "המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות" (א', ו), ואלישע עונה: "... והראני ה' כי מות ימות" (י).
כנראה ההקבלה באה להזכיר לנו למה נגזר חזאל על עם ישראל (תפקידו מתואר בפסוק יב) על ידי ההבדלים בין הסיפורים:
אחזיה, שהיה לו נביא אמת של אלוהי אמת, פונה לאלהי עקרון הפלשתים. לעומת זאת, דוקא בן הדד - המלך הזר והנכרי - פונה לאלישע נביא ה' ולא לבית רמון.
כך הנביא בחר תוך כדי התחלת הגשמת העונש, להזכיר את עזיבת ה' וההידבקות באלהים אחרים אל מול הכרת הגוים בה', כדי להסביר את העונש.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ" בידי הנוער