בין בריאה להיסטוריה

מזמורי הלל הגדול: קלה-קלו

הערה למערכת ולקוראים: נקרא את שני המזמורים יחד עם הטור המבאר, במשך יומיים, כי הם באמת יחידה אחת.

שני המזמורים, קלה-קלו דומים ברוב הכלול בהם ושונים בעיקר בנוסחאות ההלל – "הַלְלוּ", "בָּרְכוּ", "הַלְלוּ יָ-הּ" במזמור הראשון, מול "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" על כל פסוק, במזמור השני; חז"ל (פסחים קיח עמ' א, על כוס רביעי בליל הסדר) קראו לזה 'הלל הגדול', יחידת הלל אחת.

הפתיחה קוראת ל"עַבְדֵי ה' שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה'" והיא מצביעה על קשר ברור בין שני מזמורי 'הלל הגדול', לבין שירי המעלות שלפניהם, המסתיימים בקריאת "בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת" (קלד, א); לכן, מזמורי 'הלל הגדול' הם קומה נוספת על גבי שירי המעלות, ועל גבי פרקי ההלל (הידועים) שלפניהם (קיג-קיח); אכן פסוקי הסיום של קלה מקבילים באופן ברור לסיום קטו, ולתחילת קיח (בתוספת "בֵּית הַלֵּוִי").

רבים מאמינים בא-לוהים אחד, בורא העולם ומלואו, אך ההיסטוריה עם כל התהפוכות שבה, נראית להם כמצעד גאווה של שליטים מטורפים, שחצנים, שיכורי כוח, שכוחם הצבאי וצייתנות נתיניהם מאפשרים להם לראות בהיסטוריה את מגרש המשחקים שלהם.

מאידך, יש גם ספקנים כיוסף חיים ברנר, או פנתיאיסטים כדוד בן-גוריון, שראו ב'היסטוריה היהודית' (שאין דומה לה) אתגר מיוחד במינו, ודרשו מעצמם לפעול בתוכה למען גאולת ישראל בדורנו, ולעת משק כנפי ההיסטוריה, אפילו "מתוך ביטחון בצור ישראל".

לעומת הקצוות האלה, עיקרם של מזמורי 'הלל הגדול' הוא החיבור הגדול בין בריאה להיסטוריה – מי שברא ויצר ועשה שמים וארץ, שמש, ירח וכוכבים, סערות, ברקים ורעמים, הוא שהוציא את ישראל ממצרים, הוא שהִכּה בפרעה ובמצרים, הוא שבקע לנו את ים סוף, הוא שהִכּה לפנינו את סיחון ועוג מלכי האמורי והרפאים בעבר הירדן מזרחה, הוא שהנחילנו את ארץ האבות, והוא הנותן לנו לאכול ולשתות כל יום.

בריאת העולם והנהגת ההיסטוריה הם 'מגרש' אחד – בורא עולם מתגלה בהיסטוריה לא כאשר שליטים עולים לכסאות מלכות, ולא כאשר הם מובילים צבאות ועמים למלחמות אכזריות, אלא כאשר הם נופלים מכסאותיהם, וה' שופט אותם ומכה אותם כפי עונשם הראוי להם. במלחמות העולם, בהיסטוריה – אל תחפשו את תרועות המנצחים, שרק קיבלו הזדמנות (נוספת?) – חפשו את המובסים ואת רשעתם המתנפצת, ואז תראו יד ה', ותקומו להודות ולהלל לפניו – "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

מתי נתחבר 'הלל הגדול'?

סופו מגלה את סודו – "שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ... וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ...". כהיפוך ל'שירת הים', לא בזמן הגאולה נכתבו שירי הלל אלה, אלא בשפל הגלות, או בתחילת ימי בית שני, כששפל הגולה עוד היה לנגד העיניים ובמרכז התודעה.

דווקא משם בקעה התפילה למי שנותן "לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר" מן "הַשָּׁמָיִם", שיָשוּב ויגַלֶה נפלאותיו בארץ ויגאלנו במהרה; אז יתקיים דברו בפי נביאו (מיכה ז, טו) – "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".  

באדיבות אתר 929